” המחנה ב ” זאגאזש


דארא  ווייס

לא הרחק מקלובוצק ,נמצא כפר בשם זאגאזש.בכפר זה הקימו הגרמנים מעין מחנה עבודה “פתוח” .העבודות נועדו לטפל בצרכי המשק הגרמני והכבישים בסביבה. העבודות היו חציבת אבנים ,הריסה או אף בנייה של בתים חדשים.

תחילתו של מחנה זאגאזש הייתה לפני הימים הנוראים (חגי תשרי  ד.פ.) של שנת 1941.ה”דיירים” הראשונים של המחנה היו קבוצת יהודים ממחנה זאבאזש, מסביבות ביעלסק מחוז סוסנוביץ. עם חלוף הזמן הגיעו למחנה זאגאזש ,”מרצונם החופשי “, גם יהודים מקלובוצק והסביבה,אשר ביקשו להתקבל לעבודה במחנה.הדבר היה כאשר היודנראט בקלובוצק ,על פי דרישת  הגרמנים ,לחץ על היהודים ,כי קבוצה גדולה מהם תיסע למחנה עבודה בגרמניה.הפחד בגטו בקלובוצק היה גדול מאוד.הסרבנים ,שלא רצו לעזוב את קלובוצק ,היו נתונים תמיד בפחד מוות.לפיכך ,המחנה בזאגארש ,נראה ליהודים המיואשים ,אשר ‘השקו עצמם בדם’, כקרש הצלה.

אנשי קלובוצק במחנה בזאגאש

ב 21 ביוני התרחש החיסול של הגטו . מספר “נוצלעכע יודען” (יהודים תועלתיים ד.פ.) נשארו מאחור. ביניהם היו : לייזער פראנק ואשתו, מרפאת שיניים, פתחיה צינצינאטוס, יעקב אהרון בלוי, איציק אליע בעסער ומשפחתו, חיים מענדעלעוויטש ,שלום אונגליק, יאנקל ליביצקי – כל אלה נשארו בקלובוצק וקבלו דירות.

לאחר מכן ,כאשר קלובוצק הייתה ל “יודענריין” (נקייה מיהודים) ,הקימו הגרמנים ,במקום בו היה הגטו מסגרת של ” שרות עבודה ” .הם הקימו בתי מלאכה שונים  :לחייט ולסנדלר ליד מחסן,מטבח אשר בהם הועסקו ה”נוצלעכע יודען” שנותרו מאחור.

מספר נכבד של יהודים ,אשר הצליחו לברוח ולהתחמק מהגירוש הרצחני ,הסתתרו ביערות או אצל איכרים.ה”שרות עבודה ” הקימה ,באזור קלובוצק, שורה של מחנות “חופשיים” שנועדו למשוך אליהן את היהודים הנמלטים והמסתתרים . המטרה הייתה כי היהודים יבואו מרצונם ויתייצבו לעבודה וכדי שבזמן מתאים שיקבע, ניתן יהיה לחסל אותם.תוכנית שטנית זו אכן יצאה לפועל .המחנה הפופולארי ביותר של ” שרות עבודה ” מקלובוצק, היה המחנה ב”זאגאזש” . למחנה זה ,באו לא רק יהודים שנמלטו והסתתרו אלא גם יהודים מטשענסטאכוו הסמוכה ,שהייתה תחת מרות ה”גענעראל גוווערנעמענט”. היו יהודים מטשענסטאכוו ,אשר תוך סיכון נפשות ,הבריחו את ה” גבול ” כדי להגיע למחנה זאגאזש ה”מאושר”.במחנה בזאגאזש היו ,לפני החיסול,500 יהודים.מחנות כאלה ,אשר נוהל ועל ידי ה” שרות עבודה ”  בקלובוצק היו ב : ביאלע,וורענטשיץ,ווילקאוויעצק,קזשעפיץ ועוד. העבודה שם הייתה קשה ביותר ,אבל בהשוואה למקומות אחרים היא נחשבה ל- טובה…

הזמנים ה”טובים ” במחנה ,לא ארכו זמן רב. בחודש יולי 1943 הוקף המחנה בזאגאזש ,על ידי  אנשי ס.ס.  ,הם הורו לאנשים להתלבש מהר ולאחר מכן הובלו כולם לבית המשטרה.לכאן הובאו גם היהודים מהמחנות האחרים אשר היו תחת הניהול  של ” שרות עבודה ” מקלובוצק.בית המשטרה הוקף בשמירה הדוקה של אנשי ס.ס.הכול הבינו כבר שפינוי החיסול כבר החל ,אולם לא ניתן היה לעשות דבר.

גם במצב חסר זיכוי זה נמצאו מספר יהודים אמיצים, אשר ניסו להציל את חייהם.

בזמן שהביאו לחם לנידונים למוות ברחו :אברהם ווייס,נחמה קוטנער,ואברהם ליבערמאן.אברהם ווייס נתפס.מספר יהודים כולל :פתחיה צינצינאטוס ואשתו וחיים זילבערבערג פרצו את השער וניסו לברוח .הגרמנים רדפו אחריהם .אחד מהם נורה ואת השאר החזירו .הם הוכו מכות רצח.רוצחי הס.ס. ,העמידו את כולם אל הקיר ואיימו לירות בהם . קצין ס.ס. הגיע והודיע ל “חבריו” כי חבל על הקליעים –” הרי כך או כך הם יתפגרו “. ההוצאה להורג נדחתה.

למחרת בבוקר החליטו שתי נשים וגבר אחד לקפוץ מעבר לגדר.הם נתפסו.הרחוב התמלא באנשי ס.ס. וכלבי גישוש .לבסוף הובלו כל היהודים המעונים אל עבר תחנת הרכבת ,ובקרונות משא הם הוסעו למחנה “בלעכהאמער “.במחנה התקיימה “סלקציה ” ,גברים מבוגרים וילדים נשלחו ישירות לתאי הגז ובעלי כושר עבודה ,נשלחו למחנה העבודה. מעטים מהם שבו הביתה.