בתיה איזראעלעוויטש-זיידל

 

בזיכרוני נחרטה דמותו המאירה של ר’ שלמה ראזענטאל אלעיאזש ( מייצר שמן),כפי שנקרא על פי עיסוקו.הוא היה יהודי מהדור הקודם ,רחב כתפיים ובעל זקן עבות שחור.הוא היה בעל מידות טובות.שקט,שבלי רעש עשה טובות ליהודים.הוא לא רצה שידעו את אשר עשה.

הוא היה גר בביתו ליד התחלת ה”זאוואדעס” . את פרנסתו מצא מכבישת זיתים. החקלאים מהעיירות הסמוכות היו מביאים אליו “זשעפאק” מהם היה מכין, באמצעים פרימיטיביים את השמן.העונה הבוערת הייתה ב”זמן הצום” ,תקופה בה אין  הגויים אוכלים בשר.בתקופה זו עמדו הקונים בתור ליד בית הבד של ר’ שלמה.

ר’ שלמה השתמש בשלושה חדרים בביתו למטרות שונות. באחד היה בית הבד,את השני השכיר לדייר ואת השלישי העמיד ,לשם מצווה, לרשות חברה “חיי אדם” לתפילה בשבתות ובחגים.הוא לא ביקש שכר דירה עבור חדר זה.בסתיו ובחורף ,בימי שוק קרים,היה ר’ שלמה “אלעיאזש” מסתובב בשוק ומחלק מתוך קנקן תה חם וסוכריות לסוחרים היהודיים הזרים שהיו באים לקלובוצק מהסביבה כדי להתפרנס.

שהיה נודע לר’ שלמה כי יהודי דחוק בכסף היה מגיע אל ביתו ונותן לו סכום כסף ואומר:”אני מלווה לך גמילות חסדים “עד שירחיב” – שתוכל ,תחזיר לי”.

בדיוק כפי שהיה טוב לאנשים ומוכן תמיד לשעות טובה – כך היה כועס על מי שאינם דתיים ואפיקורסים וכלפי יהודים שהיו עושים עוולות לבני מינם.במקרים כאלה ,קשה היה להרגיע את כעסו.

אחיו של ר’ שלמה – ר’ יעקב פישל,היה עוזר לרבים, בן תורה וחסיד ראדומסק. היה לו ‘שם’ בקלובוצק. ר’ שלמה היה נוהג להתלוצץ ולומר ” לי טוב יותר מאשר לאחי .שארצה לשדך את ילדי אוכל להציג את הייחוס שלי לר’ יעקב פישל, שלא יקל בעיינכם .אבל אחי ,שירצה שידוך לילדיו ,על מי יוכל להסתמך” ? שישאלו מי אחיו – מוטב שלא להזכיר את “שלמה אלעיאזש המשוגע….”

בענווה כזו ראה התייחס לעצמו. הוא היה  יהודי יקר מהדור הישן.