יעקב שפערלינג

בשנות השלושים ,כאשר בפולין ,התחזקה האנטישמיות ,לא פסחו האירועים על קלובוצק.בראש התנועה האנטישמית – נ.ד. –בקלובוצק ,עמדה ה”אינטליגנציה ” הפולנית המקומית : הנוטריון בוגאנסקי, הרוקח, רופא פולני ושלושת הכמרים. ל-נ.ד. היו בכל כפר ,על כל צעד ושעל, קבוצות מיוחדות של חוליגנים ,שקוצים גברתנים ,”באיוווקע”,אשר בצעו התנפלויות חוליגניות על יהודים.בראש הפורעים עמד איש נ.ד. פולני פיסח אשר עבד בטחנת הקמח.

בפורים 1933 התנפלו החוליגנים על קבוצת צעירים יהודיים,אשר יצאה מביתו של משה שמולעוויטש, שם בילו ערב משמח. שלשה מהצעירים: אהרון שמולעוויטש, דוד זיגלמאן ו-וולף קירצבארט נפצעו קשה .לשמע קריאות העזרה ,הגיעו יהודים בריצה והחלו בפעולות הצלה של הצעירים שהיו בין החיים לבין המוות.

הפצועים הובלו לבית החולים המקומי ,אשר היה ממוקם לא רחוק ממקום התקיפה .בית החולים הנוצרי לא הסכימו האחראים לקבל את הנפגעים היהודים בטענה כי יש צורך באישורו של הרופא ,אשר התגורר לא רחוק מ-הייל אנשטאלט. הרופא וואיטשיק ,איש נ.ד. בעצמו ,אפילו לא פתח את הדלת (זה כבר היה אחרי חצי לילה) כשפנו אליו. לא עזרו הצעקות והדפיקות על הדלת – הרופא נשאר “חירש”.

לא נותרה כל ברירה אלא להתקשר לטשענסטאכוו ולבקש משם עזרה.ד”ר גייסלער הגיע מהר מטשענסטאכוו,ונתן לנפגעים עזרה ראשונה .לאחר מכן ארגן הרופא את העברת הפצועים  לבית החולים בטשענסטאכוו.לשניים מהפצועים הייתה אחלמה ממושכת של שבועות ארוכים.דוד ציגעלמאן השתחרר שהוא בריא ואילו אהרון שמולעוויטש נשאר נכה.

הסיפור על ההתנפלות החוליגנית על היהודים וכן על ההתנהגות האנטישמית והבלתי אתית של הרופאים ,הופיע במאמר שכתבתי ואשר פורסם בעיתון ” די צייט” בטשענסטאכוו. במאמר מתחתי ביקורת קשה על התנהגותם של הרופאים ,שעמדה בסתירה לכל אתיקה אנושית ורפואית .המאמר פגע קשות ברופא ווויטשיק,אשר “הרעיש עולמות” ודרש מהעיתון להכחיש את הדברים.מובן כי אני לא הסכמתי להתכחש לעובדות האמיתיות שפרסמתי .אבל, כאן הגיע לעזרתו של הרופא ר’ משה זיגעלבוים,שהיה נציג במועצת העיירה.

ר’ משה שהיה ידיד של אבי,אף הוא נציג במועצה,הגיע אל אבי וביקש ממנו שיפעיל את השפעתו על הבן כדי שיפרסם הכחשה בעיתון היהודי של טשענסאטכוו.אולם ,גם אבי לא הצליח לשכנע אותי להוציא מכתב כזה.אז ,פרסם ר’ משה זיגעלבוים ,בעצמו ,הכחשה וכך עזר לרופא האנטישמי לטהר את עצמו.

לר’ משה הנציג במועצה,הייתה במעשה זה כוונה שלא להרגיז את הגויים.אולם,דבר לא עזר.מעשי הטרור וההחרמות ,בעיירה , התרבו.

שלמה בירנבוים ,אשר שרד בעצמו את ההתנפלות החוליגנית, כותב בזיכרונותיו:

הייתי חבר בארגון הנוער הציוני “גורדוניה”. משם עברתי ,עם קבוצת חברים ,ל “התאחדות” ,אשר הנהיגה פעולות ציוניות נרחבות ואשר הפעילה ספריה בת כמה אלפי ספרים .אני נבחרתי לוועד של “התאחדות”.

בשנת 1938 ,באחד מלילות שבת ,קיימנו ישיבה ארוכה אשר נמשכה עד חצות הלילה.כאשר יצאנו מהישיבה לרחוב,התנפלו עלינו שקצים אשר הכו אותנו מכות רצח. בהתנפלות נפצעו : אהרון שמולעוויטש,אהרון ציגעלמאן,דוד ריפשטיין,דוד יוסף זייבעל,שימשע זיידמאן וכותב שורות אלה.

ההתנפלות החוליגנית ,עוררה מהומה גדולה בין יהודי העיירה.למחרת בשבת ,היה שקט כמו בתשעה באב.הפצועים היו בבית החולים .כאשר אך החלמנו חידשנו את פעילותינו ב”התאחדות” ,אשר נמשכו עד ספטמבר 1939 ,כאשר הגרמנים תקפו את פולין.

• “ענדעקס”  או בראשי התיבות “נ.ד.” (“נאראדאווא דעמאקרציא” : “נציונאל דמוקרטים”) מפלגה פולנית ראקציונית ,אשר בדיוק כמו הנאציונאל סוציאליסטי הגרמני-היטלראי דגל בפוגרומים והשמדת יהודים.