יעקב שפערלינג

דודי, ברוך שפערלינג היה בעל מלאכה, במקצועו היה פחח. הוא גר ,במשך השנים, בטשענסטאכוו . הוא השתמש בדירה בשני חדרים .באחת הייתה הפחחייה ובשנייה השתמש כחדר אורחים וחדר אוכל.

ר’ ברוך היה מסתובב ,תמיד, עם ידיים עמוסות בכלים, סרוט, ידיים מרוחות בזפת. הוא היה מתקין מרזבים לגגות או מורח עליהם שכבות זפת.אבל, הוא לא היה ממורמר עקב עבודתו הקשה. הוא היה מקבל כל אחד בסבר פנים ובברכת שלום עליכם ,היה שואל לשלום כולם ,על כל בני המשפחה.כל חייו לא הפסיק להכות בפטישו,הוא אהב את מקצועו.ברוך  לא היה מעורב בענייני הקהילה, לכן היה מוכר בכל טשענסטאכוו רק בזכות שלושת בניו אותם שלח ללמוד מהכנסותיו מעמלו הקשה.

הבן הבכור יאנטשקע (יאן) ,עבד כעורך דין במשך מספר שנים ושימש כשופט בבית המשפט לערעורים בטשענסטאכוו.הוא שימש בתפקיד זה עד אשר האנטישמיות בפולין החריפה(1936-37).הוא נדרש ,על פי חוק אנטישמי, להמיר את דתו –אם ברצונו להמשיך ולהחזיק בתפקידו ,אך לא כיהודי.יאן התפטר מתפקידו ,פתח משרד לעריכת דין והצליח בכך.

הבן השני ,גרוינעם סיים את לימודיו כמהנדס והבן השלישי ,יצחק- כרופא כירורג.ברור כי היהודי הפשוט ,היה גאה בשלושת בניו ובנותיו.הבנים ,בעלי ההשכלה האקדמית, היו קשורים מאוד להוריהם –לאב הפחח ולאם שחבשה פאה .לעיתים קרובות ניתן היה לראות את הבנים הבוגרים מלווים את ההורים לבית הכנסת.זאת הייתה הנחת של ר’ ברוך וגאוותו.הוא ראה את גדולתו בבנים ,יותר מאשר במלאכתו להכות בפטיש על הפח – אשר ממנה הוציא את היכולת הכספית לאפשר לבניו את לימודיהם ולסיים שלוש פקולטות שונות.

אף לא אחד מהבנים נותר בחיים .שניים נרצחו על ידי הגרמנים.הרופא, איגנאץ שפערלינג ,היה בזמן הכיבוש הגרמני ,הרופא הראשי של המפעל  “האסאג”  בטשענסטאכוו, ושרד את המלחמה.אולם, הוא ואשתו נרצחו ,אחרי המלחמה, על ידי כנופיות פאשיסטיות פולניות.