משה וויינמאן ,פריז

מקורות הפרנסה, מהם מצאו יהודי קלובוצק את מקור מחייתם, היו מגוונים .כמו בכל העיירות ,היו רבים שעסקו במלאכות היהודיות הטיפוסיות: חייטי קונפקציה,אשר מכרו את תוצרתם המוכנה בשווקים :חייטים “על פי מידה” ( על פי הזמנה אישית – ד.פ.) ,אשר קבלו את הלקוחות – בין האוכלוסייה היהודית או הנוצרית בעיירה :  כובענים ,שיצרו כובעים מסוגים שונים,כגון קסקטים, כובעי חורף,מצנפות יהודיות וכובעי קטיפה: סנדלרים שיצרו נעלים ומגפיים וסנדלרים שעסקו בתיקונים בלבד: תופרי ערדליים אשר נחשבה כעבודה מכובדת  ואשר בה עסקו  בעיקר סנדלרים חסידיים.

כמעט כל המסחר ,בקלובוצק, היה בידיים יהודיות. היהודים החזיקו בבתי המסחר שעסקו ב :צמר, פשתן לבן, פשתן חקלאי\כפרי , שמיכות וכיסויי מיטה ,סדינים וכן נוצות, ציפיות  פרחונית  וכיסויים\צעיפים חורפיים. גם בעלי חנויות הכול -בו היו, לרוב , יהודיים.המסחר המקומי בתבואה היה בידיים יהודיות.גם תחנת הקמח ,אשר טחנה חיטה ושעורה,וסיפקה תאורה חשמלית וכן שלוש מנסרות אשר ניסרו קורות וקרשים – היו בבעלות יהודית.

לפרנסות היהודיות ,בקלובוצק, יש לשייך גם אותם אנשים אשר גררו עצמם,רגלית,אל העיירות מסביב לעיירה וסחרו שם,בחום ובקור ובקושי הוציאו את פרנסתם.מקור פרנסה חיוני מיוחד ,למספר משמעותי של משפחות יהודיות בקלובוצק, היה המסחר עם העיר הסמוכה טשענסטאכוו.בעלי עגלות הובילו סוחרים לטשענסטאכוו, אשר חזרו עוד באותו יום ,בשעות הערב המאוחרות,עם סחורות .היו בעיירה גם בתי תה יהודיים,כובשי שמן,חקלאים אשר חכרו מטעים מחקלאים ומפריצים אמידים בסביבה.ספרים,קצבים,בית מסחר לברזל – וכן פרנסות ככלי קודש כגון:שוחטים ,מלמדים דיינים ורבנים.

בתקופות מסוימות בעבר,הייתה קבוצה מיוחדת של יהודים אשר עשו עסקים לא רעים בהברחות מגרמניה הסמוכה ,לפולין.הגבול אשר הפריד בין פולין לגרמניה וכן מרוסיה ,היה 17 ק”מ מקלובוצק.ההברחות כללו טבק,סאכארין ומשי.