פעסע כארזעווסקי – זלאטניק
יחד עם כל היהודים ,ברחתי ,בבוקר יום ששי האחד בספטמבר ,מקלובוצק אשר הייתה נתונה תחת ירי של הגרמנים.יום ולילה נסחבנו דרך שדות ויערות ,עד שהגענו לזשארעק (זשארקי).הגרמנים כבר היו שם.בסביבה זו התרחשו ארועים רעים .אני רציתי לחזור הביתה ,לקלובוצק,אך הדרך הייתה מכוסה במתים.
שבועיים נוספים חלפו עד שחזרתי לעיירת הולדתי.בקלובוצק שררה דממת מוות.איש לא נראה.חיילים גרמנים חמושים סיירו ברחובות וגרמו לפחד מוות.יהודים החלו לשוב לבתיהם ולרכושם ההרוסים והשדודים ,כאילו הייתה זאת עדיין אותה קלובוצק,כפי שהייתה עד לא מזמן.אולם,הגרמנים החלו מיד לענות יהודים ולגרור אותם לעבודות בהם עברו עינויים קשים.
באחד המקרים לקחו אותי לעבודה.הייתי בקבוצה שמנתה כחמישים יהודים,ביניהם היו גם :יהושע וברוך אונגליק.אנו עבדנו ליד הגשר בדרך קזשעפיץ. החיילים הגרמנים אילצו אותנו –את כל חמישים היהודים – להדחק לתוך צינור מים ,שעבר מהגשר אל התעלה.הגרמנים,שאתי חפירה בידיהם,נעמדו משני צידי הצינור ,והיה אם משהו מהיהודים הרים את ראשו כדי לשאוף קצת אויר ,הוא הוכה על ידי הגרמנים מכות רצח.
מעבר לצינור הצטברו מים רבים אשר דרכם לצינור הופרעה.הגרמנים לא נקפו אצבע כדי לשחרר את זרם המים ,וזה נכנס במלוא העוצמה לתוך הצינור ,בו נדחקו חמישים היהודים.אחרי שכלאו אותנו שעה בתוך המים ,הודיעו לנו ,הסדיסטים הגרמנים ,לצאת מהצינור.רוח קרה קבלה את פנינו וכך נאלצנו להמשיך לעבוד עד שעות הערב.
עבדנו במשך כל ימות השבוע.ליום ששי הכינו לנו יום עינויים מיוחד.עבדנו עד השעה 12 .לאחר מכן הובילו אותנו לאזור מול בית הכנסת והורו לנו לנקות את האזור.לפתע החלו הגרמנים לבדוק את הגברים וחיפשו מי מבין היהודים לובש ציצית.אווי היה לאותו יהודי אצלו מצאו הגרמנים ציצית.הסדיסטים הכו יהודי כזה במכות רצח ואת הציצית שרפו בחגיגיות.
לאחר שסיימנו לנקות את השטח,הודיעו לנו המענים לשכב על האדמה עם פנים כלפי מעלה,הסדיסטים דרכו עלינו עם מגפיהם.על בעלי כרס גדולה ,הם דרכו כדי שיהיה קטן ,כל זאת עם גיחוך גדול כל פניהם.הם לקחו מספרים גדולים של ספרים והחלו לגזוז את שערות מראשי היהודים תוך כדי פציעת עורם.
לאחר שפסקו הגרמנים ממעשים חייתיים אלה ,הם הביאו עוד יהודים מבוגרים,וביניהם היה גם זיסער לאפידעס.הכניסו את כולם לתוך מרתף והכו אותם מכות רצח.את קולות המעונים שמענו גם ברחובות מרוחקים.נשים וילדים באו למקום העינוי וייבבו בבכי.כולם היו משוכנעים כי איש מהמעונים כבר לא יצא מהמרתף בחיים.לפנות ערב שוחררו כל המעונים.
****
מספר שבועות עברו בהם אולצתי ללכת לעבודות הפרך,עד שהחלטתי לא ללכת יותר לעבודה. עזבתי אל זיסר לאפידעס הקטן. הייתה לו רשות להעסיק אנשים בעבודה אחרת.כאשר הלכתי לביתו של לאפידע ,הגיעו לשם חיילים גרמנים ואשר אילצו אותי ללכת אל בית הכנסת החצי חרב.בבית הכנסת כבר התקבצו הרבה יהודים ,אשר הוחזקו כבני ערובה עבור העיירה.
בין העצורים היו גם הרב ור’ וואלף ווייס. שהינו בבית הכנסת במשך כל השבת.הרב ביקש מהיהודים לומר תהילים.איש לא ישן אותו הלילה ,אמרנו תהילים.בשעה 4 לפנות בוקר שמענו קולות ירי.בקול שבור ושקט בקש הרב מהנוכחים:”יהודים התפללו לאלוקים .אסון אירע”. בפחד מבוהל המתנו לבוא הבוקר.בשעה 10 בבוקר נודע לנו כי אדם נורה וכי אנו,בני הערובה ,אחראים לכך. לפנות ערב שחררו אותי .לאחר מספר שבועות שוחררו כולם.
****
היודנראט בקלובוצק היה אחראי על יהודי קלובוצק. על פי הוראות שלהם נשלחו אנשים לעבודות ואף למחנות עבודה ,אשר עלו לכולם בדם ובנפש.
היודנראט דרש כי כל בית אב ישלח אדם לעבודה במחנה עבודה. יצאו טרנספורט ( משלוח ) אחר טראנספורט. החלו לשלוף אנשים ממיטותיהם בלילות.הסתתרנו היום ובלילה. לפתע יצאה הודעה כי הבתים ברחוב “טזשעטשעגא מאיא” (ה3 במאי – יום לאומי פולני ד.פ.) ,בו התגוררנו ובו הסתתרתי ,יהרסו. היודענראט שלח לי הודעה לעזוב את הבית ,כיוון שעומדים להרוס את הבית.הודיעו לי כי עלי לעבור לגור בביתו של ישעיהו אנזל .
אבדנו את הבית ,ומיד יצאה הודעה חדשה –על כל היהודים להתייצב לעבודה – להרוס את כל בתי הרחוב.יהודים התייצבו ,ותחת שמירה הובלו לאולם של כבאי האש. אני, אהרון שמולעוויטש ו כאסקל ראזן חמקנו לדלת אחורית וניסינו לברוח.כאשר פתחנו את הדלת ,צעק חייל כי הוא ירה בנו. יצאתי לרחוב ונעמדתי במקום מוצל כדי שלא יבחינו בי.עמדתי מאחרי קיר מט ליפול ושמעתי כי באולם כבאי האש קמה מהומה על בריחתי. הערשעל ווייכמאן ומספר גרמנים יצאו לחפש אותי .אחד הגרמנים אמר כי הוא יהרוג את הורי במקומי. נכנסתי לביתו של עליע פרידמאן ,אשר עקב נכותו היה פטור מעבודות.התיישבתי ליד השולחן .מיד נכנס גרמני ודרש ממני להציג בפניו את התעודות שלי.מאחר שלא היה לי מה להראות לו ,הוא הוציא אותי והוביל אותי חזרה לאולם כבאי האש ,אל האחראי על השמירה כדי שירו בי. הגרמני ,איש הצבא ,הבכיר יותר אמר להם לחכות – חבל לבזבז כדור על היהודיה – והחל להכות אותי מכות רצח.
נשארתי מוטלת ללא כוחות מכוסה בדם.לקחו אותי ממנו.הגרמנים שהלכו לחפש אותי חזרו. הממונה עליהם ראה אותי שכובה מגואלת בדם ,וכיבד אותי בכמה בעיטות במגפו והצהיר שכבר יחסל אותי במחנה.
נשארתי מוטלת בצרות צרורות. כל הלילה יצאו טראנספורטים. לפנות בוקר שוב הגיעו מכוניות לקחת אנשים נוספים.מכרי יעצו לי לנסוע כדי שהמרצח לא ידע על כך ועל מקום המצאי.החשש היה כי אם יפגוש אותי שוב הוא ירה בי מיד.שמעתי לעצה ויצאתי באחד הטראנספורטים.
הגעתי למחנה בקליין –מאנגעלסדארף (בגרמניה) ,שם עבדו רבים מיהודי קלובוצק. היהודים מתו שם מרעב ומעבודה קשה. אני עצמי עברתי במחנה ייסורים ועינויים רבים. פעמים רבות הייתי סבורה כי חיי באו לקיצם.אולם, החזקתי מעמד ונשארתי בחיים עד לשחרור.
ערב השחרור ,הריצו אותנו המרצחים הגרמנים ממחנה למחנה. לבסוף הביאו אותנו להאמבורג ורצו להעלות אותנו על ספינה ,לשלח אותנו לטבוע בים.אולם, כבר לא היה אפשרי להגיע לנמל של האמבורג, אשר הופצץ על ידי האנגלים. 3 ימים היינו תחת הפגזות .אז הסיעו אותנו הגרמנים לברגן בלזן ,אשר שוחררה ,כעבור 8 ימים ,על ידי האנגלים. כך ,בסביבה זו ,שוחררנו.