משה וויינמאן – פאריז
כמו בעיירות רבות בפולין,גם בקלובוצק החלה פעילות הספרייה היהודית להתפתח בשלב מאוחר למדי.ספרים קראנו ,בקלובוצק, גם לפני קום הספרייה.מפעם בפעם היה מגיע מוכר ספרים לקלובוצק, ופורס את מרכולתו על השולחן הגדול בבית המדרש.הוא היה מוכר גם כלים להבדלה וכלי קודש אחרים ,יחד עם ספרי מעשיות,שהיו מיועדים בעיקר לנשים . במספר בתים בקלובוצק היו גם ספרים של קלאסיקנים יהודיים.
ניסיון להקים ספרייה , ערך,זאלע לאפידוס בנו של ישראל לאפידוס,שהיה מלמד פופולארי.הילדים מאוד רצו להיות תלמידיו ,בגלל כרטיסי הברכה האומנותיים שהיה מכין לשנה החדשה .עוזריו של זלמן לאפידוס היו שמעון ראזענטאל ושני האחים טעפער( שאת שמותיהם הפרטיים אינני זוכר).
הניסיון הראשון להקמת הספרייה כשל עקב הסיבות הבאות:המוסד נרכש באמצעות מפלגת העבודה היהודית “בונד” ,שלא הייתה בעלת השפעה רבה בקלובוצק,וממילא לא יכולה הייתה למשוך קהל קוראים גדול לספרייה.סיבה נוספת הייתה ההתנגדות העזה מצד היהודים החרדים שעבורם הספרים היו ” – פסולי טריפה “.
במשך תקופה ארוכה ,שכנה הספרייה ,עם מספר הספרים המצומצם שלה ,בביתו של שלמה ריפשטיין.שלמה היה בנו של עגלון ,שהיה עוזר לאביו במלאכתו והסיע אנשים מקלובוצק לטשענסטאכוו . בזמנו הפנוי היה קורא ספרים ואהב את הספרות היהודית.הוא הראה יוזמה בלתי רגילה בתחום הפעילות התרבותית.
מספר צעירים קטן, היו שואלים ספרים משלמה ריפשטיין תמורת תשלום. שלמה לא היה ממתין שיבואו אליו כדי לשאול ספרים ,הוא היה טורח בעצמו לחפש קוראים.אולם ,קשה יותר היה לו לקבל חזרה את הספרים.לא אחת היה קורה שאב חרד היה קורע לגזרים את ה”- פסול טריפה “.
בשנת 1924 ,בערך, נעשה ניסיון נוסף להקים ספריה יהודית.היוזמה ,במקרה זה, באה מקבוצת צעירים יהודיים קומוניסטים. ביניהם היו:בנציון שוויערטשעווסקי,האחים בערל ולייב שמולעוויטש, שלמה ריפשטיין, פישל קליינבערג,דבורה יאזשאמבעק ומלכה שימקאוויטש (כולם נספו).
בפעילותם הרבה הוקמה הספרייה.
המשטרה הכירה היטב את פעילותו הפוליטית של בנציון שוויערטשעווסקי ,אשר כבר ישב בבית הסוהר בפיוטרקוב, בגלל קומוניזם. גם אחותו בראניע ,הייתה כלואה שנים ארוכות בבתי כלא פולניים. פעם ,כשהובלה מבית הסוהר בפיוטרקוב, הצליחה –למרות השמירה הכבדה- לברוח. מאוחר יותר מצאנו אותה בהנהגה של המפלגה הקומוניסטית בברלין ואחר כך ברטנפרבנד .גם העלא ומאיר שוויערטשעווסקי היו פעילים קומוניסטים בפולין.
בגלל הפעילות הקומוניסטית של מייסדי הספרייה ,התקשתה המשטרה הפולנית להתיר את הקמת המוסד התרבותי.לבסוף לאחר השתדלויות רבות ,עלה בידם לקבל היתר להקמת הספרייה על שמו של י.ל.פרץ.
כאשר כבר קבלנו את ההיתר להקמת הספרייה ,החלו קשיים להשיג כסף לרכישת ספרים.הספרים המעטים שנתרמו לא היו בעלי ערך ספרותי גדול.את הספרים הראשונים היה צורך לרכוש בתשלומים ,אשר כוסו בקושי על ידי החברים.לא קל היה גם להשיג אתר למיקום לספריה.
לבסוף נמצא חדר קטן בדרך קאמינער ברחוב אחורי ,ובו בגאווה רבה פתחנו את הספרייה.מרדכי גליקסמאן ,נגר בן נגר, שהיה חבר ההנהלה,בנה ארון ספרים קטן .כדי שיראה גדול ,העמדנו אותו על כסא .את קירות הספרייה קשטנו בתמונות של י.ל.פרץ ,שלום עליכם ש.אנסקי ואחרים.
מספר הקוראים החל לגדול ,אולם ספרית י.ל.פרץ לא התקיימה זמן ממושך.בגלל הפעילות הקומוניסטית ,בה השתתפו מובילי הספרייה.המשטרה הגבירה את הלחצים. נערכו שינויים ומאסרים בקלובוצק,טשענסטאכוו והסביבה.במסגרת לחצים אלה ,נסגרה גם ספרית פרץ.
אובדן המוסד התרבותי הזה ,היה מורגש ביותר.הצעירים רצו לקרא ספר יהודי.כאן בא לעזרתנו מי שהיה אז המנהיג של “המפלגה הסוציאליסטית הבלתי תלויה” ד”ר יוסף קרוק (היום בישראל) ואכן תודות להשתדלותו בעזרתו של הערשעלע ערליך,שמוצאו מהעיירה קאמיק השכנה –עלה בידנו להשיג היתר חדש למוסד תרבותי שנקרא “בילדונג”.
הפתיחה החגיגית של המוסד “בילדונג” התקיימה באולם של כבאי האש.הגיע קהל גדול כולל מהעיירות והכפרים בסביבה. משלחות הגיעו מ: טשענסטאכוו- דודעק שלעזינגר, שמואל פרנק ומשה’לע לעווענזאן. מקזשעפיץ – עשרים חברים. ככלל היה נהוג כי בכל אירוע תרבותי משמח באזור של טשענסטאכוו הגיעו כל הצעירים מישובי האזור ,כדי להיות נוכחים באירוע. הפתיחה החגיגית של המוסד התרבותי החדש ,הסתיימה בסעודה חגיגית ,אשר נמשכה כל הלילה.
המאבק הרעיוני בין הדור הצעיר לדור המבוגר
הוועד בנבחר של המוסד ” בילדונג” מנה את האנשים הבאים: אהרון שמולעוויטש,יאנקעל משה אונגליק,משה וויימאן ופעילים צעירים אחרים – נערך לפעילות אינטנסיבית.בכול שבת ,אחר הצהרים,היו מקומיים ואחרים שהגיעו ממקומות אחרים קוראים בקול קטעים ספרותיים שונים.התקיימו ערבי” קופסא” ,היו “משפטים” ספרותיים וכן נוסד חוג דרמאטי.ליד הספרייה היה אולם קריאה פעיל ובו עיתונים וכתבי עת.מפעם בפעם היו שם גם אספות שונות.
מספר הקוראים הלך וגדל בהתמדה.אפילו בעלי בתים וצעירים חסידיים החלו לפקוד את הספרייה –בתחילה בסתר אולם לאחר מכן בגלוי. בכך ניתן לומר כי נהייתה מהפכה בקלובוצק היהודית .המוסד “בילדונג” לא היה המוסד התרבותי היהודי היחיד בקלובוצק.גם תנועת הנוער הציונית,הפעילה ספרייה עם מספר נכבד של ספרים וכן חוג דרמאטי.החוגים הדרמאטיים של שני הגופים שתפו פעולה ,וקיימו לעיתים תכופות ,הצגות משותפות. הייתה גם קבוצת ספורט אשר שיחקה כדורגל.
ההתפתחות המתמשכת של המוסדות התרבותיים והפעילויות שלהם התקבלו בעין רעה על ידי היהודים החרדים.הם ראו בספרים הכללים ובהצגות התיאטרון סכנה לאורח החיים היהודי הישן בקלובוצק.אכן, הקהילה היהודית בקלובוצק נפתחה יותר לעולם ,באותה תקופה.מספר הלומדים בבית מדרש – בחורים הצטמצם.החיים המודרניים כבשו את לב הצעירים.לפיכך החליטו החרדים לנקוט בפעולות נגד ה”קידמה”.
פעולות הנגד של היהודים החרדים לבשו מספר צורות.על פי הדוגמה שראו בעיירות אחרות ,הקימו חסידי גור בקלובוצק אף הם מפלגה – ארגון פוליטי דתי בשם “אגודה”.כמו כן קבוצת צעירים דתיים בשם” צעירי אמוני ישראל” , הקימו ספרייה משלהם עם ספרים יהודיים ” , אשר לא יסירו מדרך הישר”.העבודות של י.ל.פרץ ,מנדלי מוכר ספרים ,שלום עליכם ואחרים נחשבו כטריפה ולא נמצאו בספרייה.למרות שהדבר היה אסור עליהם,באו אחדים מ’בית מדרש בחורים’ בשקט, לספרייה שלנו כדי לקרא את הספרים ה’טרפים’. על קבוצה זו נימנו :עליה ראזענטאל (חי היום בפולין),בנימין דודעק,אריה גוטערמאן ולייבל ( הבן )של הרב .הם שאלו לקריאה אפילו ספרות קומוניסטית,כלכלה פוליטית ,תולדות הסוציאליזם ועוד.
האורתודוקסים הקימו גם בית ספר לבנות “בית יעקב” ,בו למדו בנות להורים חרדים .אולם,אמצעים תרבותיים אלה שנועדו להיאבק ב”אפיקורסות” ,לא נשאו את התוצאות המקוות.כיוון שכך, עברו מספר קנאים לשיטת “מסירות” ( הלשנות –ד.פ.). הם הלשינו כי ראשי הספרייה הם קומוניסטים . כתוצאה מההלשנות שוב נערכו שינויים ומאסרים.את הספרייה לא סגרו.הצעירים עטפו את מוסד “בילדונג” באהדה חמה.בבתי האמידים נעשה חושך.המחלוקות בין הורים לילדיהם החריפה.הורים אסרו על בניהם ובנותיהן ללכת לספרייה.את הספרים שהיו בבית קרעו ושרפו.
“מלחמת מצווה “אחרת שניהלו החרדים הייתה נגד הצגות התיאטרון.הם פנו להנהלה לבל ישכירו את אולם התיאטרון ואף פנו ל “סטאראסט”( ראש העיירה) שלא לתת אישור להציג את התיאטרון.כיוון שההצגות התקיימו במוצאי שבת,נשא הרב לפני מוסף ,דרשות לוהטות ,בהן דפק על השולחן וציטט פסוקים מהתורה מהן עלה כי כמו במלכודת ,חלילה, כל הילדים ימותו ,והגיהינום יהיה פתוח בפני יהודי קלובוצק אשר ירשו לילדיהם ללכת ל”תיאטרון” או לספריה”.
אחרי דרשות כאלה ,ההורים ב’טוב’ או ב’מטאטאים’ נקטו באמצעים למנע מילדיהם ללכת לתיאטרון או לספריה.
אני זוכר ,כיצד קשה היה לי המאבק עם אימי החרדית (אבי כבר לא היה אז בחיים).אמי האמינה בכל ליבה כי בגלל פעילותי בהצגות התיאטרון ופעילות הספרייה ,ביתנו נהייה עני יותר – כעונש מאלוהים.אולם ,יותר מכול סבלתי מבכייה השקט.לאימי הענייה ,המסכנה ,”לא היה מזל” עם ילדיה.אחי הבור ,פישל,היה ממייסדי הספרייה.הוא היה חבר במפלגה הקומוניסטית,שיחק בתיאטרון והיה מקובל על הבריות.המאבק של היהודים החרדים נגד הצעירים בעלי ההשקפה כלל עולמית –בקלובוצק, הביא לבסוף לתוצאות עצובות.
בערב הושענא רבא ,שנת 1928,כשצעירים ישבו באולם הקריאה וקראו ספרים ועיתונים ,נפרצה פתאום הדלת וקבוצת חסידים ,עם הרב בראשם, פרצה פנימה.הם החלו לתלוש מהקירות את התמונות של י.ל.פרץ,שלום עליכם,אנסקי ואחרים ולקרוע אותם לגזרים.הצעירים,מתוך דרך ארץ למבוגרים ,לא התקוממו נגד מעשיהם,וכך נמנע עימות אלים.
למחרת בערב,שמחת תורה,השליכו צעירים חמומים ומרגיזים ,אבנים לחלון ביתו של הרב ויהודים חרדים אחרים.
תקריות מצערות אלה ,ציננו קצת את הרוחות.תקריות מצערות אלה לא חזרו על עצמן.המוסד “בילדונג” המשיך בפעילות תרבותית וחשיבה פוליטית.בבחירות המקומיות ,בשנת 1928 ,העמיד המוסד מצע “פרוגרסיבי” משלו ומהרשימה שלו נבחרו שני נציגים :משה שמולעוויטש ולייבקע אונגליק.שמולעוויטש כבר היה בעבר חבר מועצה בקלובוצק. אולם,הצגת המועמדות של לייבקע אומגליק ,אשר מוצאה מבית עני, הייתה בעלת אינטרס מובן מצדם של הפעילים מבין האוכלוסייה העובדת של יהודי קלובוצק. ואכן רשימת המועמדים מטעם “בילדונג” זכתה במספר הגבוה ביותר של בוחרים יהודיים.
בשנת 1929 נאלצתי לעזוב את פולין.את ניהול הספרייה קבלו אהרון שמולעוויטש,זעליק בערקאוויטש וזמן מה לאחר מכן גם יאנקל שמולעוויטש.
מאוחר יותר ,בגלל לחצים מהמשטרה, נאלצה הספרייה לשנות את שמה ,ולבסוף אף נסגרה.הספרים ,כמה אלפים במספר,ניצלו בתחילה.אולם בסופו של דבר הם הושמדו יחד עם יהודי קלובוצק ,אשר כמו כל יהדות פולין הושמדה על ידי הגרמנים.