יעקב פרידמאן
נהוג בעולם ,שבן אינו כותב אודות אביו .עדיף כי אדם זר יתאר את מעלותיו של אדם ולא בנו או קרוב משפחה אחר.אולם ,סבורני ,כי לא נותר איש מדורו של אבי ,אשר יכול לכתוב עליו.לכן אני נוטל על עצמי את התפקיד הקדוש של הכנסתו של אבי לספר היזכור ,כפי שהוא ר’ שמואל היה זכאי לכך ביושר.
אבי עמד במשך ארוכות בהנהגת ה’תלמוד תורה’ בקלובוצק, הוא דאג לקיומו של מוסד דתי זה.ר’ שמואל היה מוכר בעיירה כעסקן ב”צורכי ציבור באמונה שלא על מנת לקבל פרס”. ר’ שמואל תפס מקום מכובד בשורה של מוסדות יהודיים ועזר ליהודים בכל אשר היה יכול . להלן מספר עובדות על מעשים שעשה ואשר נחרטו בזיכרוני:
באחד המקרים שאבי ,ויהודים נוספים ,ישבו בבית במדרש ולמדו בין תפילת מנחה לערבית ,הוא סגר לפתע את הגמרא ויצא לרחוב.בלילה מאוחר ,שכולנו היינו כבר מודאגים מכך שהוא עדיין מחוץ לבית ,הוא נכנס לפתע ובגאווה רבה סיפר על מעשיו לטובת העניים בקלובוצק.
במקרה נודע לו כי העירייה החליטה לחלק סכום מסוים לנזקקים.התעורר בו העסקן שבו ,והוא הלך לראש העיירה ודרש כי חלק מהכסף יחולק לאוכלוסיה היהודית הענייה.אחרי משא ומתן עם ראש העיירה הוא הצליח לקבל הקצבה לעניי קלובוצק היהודיים.
אבא היה גבאי בחברת “ביקור חולים” ,שדאגה לתרופות בעיקר לחולים העניים. “ביקור חולים ” התקיימה מתרומות קטנות שתרמו יהודי קלובוצק.אולם,מתרומות אלה ,לא היה מספיק לשלם לרופא שיטפל בחולים .בבית המרקחת ניתנו הנחות על תרופות ,אולם לתרופות יקרות,לא היה מספיק כסף.
ר’ שמואל שהיה נציג העירייה בועדת התקציב,הכיר היטב את הקשיים שניצבו בפני “ביקור חולים” שהתקשו במתן תרופות לחולים יהודיים.כאשר נדונה בועדת התקציב שאלת העזרה לאוכלוסיה הענייה דרש ר’ שמואל כי גם העניים היהודים יזכו לעזרה זו.ר’ שמואל הצליח להשיג עזרה לחולים יהודיים ותרופות חינם.
גם כאשר התעוררו בעיות שונות או גזירות אנטישמיות נגד בעלי מלאכה יהודיים ,היה אבי תמיד במקום .אני זוכר כי במקרה אחד ,הגיע אלינו ביום חמישי אופה ובלב שבור ספר כי המשטרה סגרה לו את המאפיה.
מדובר היה בתקופה בה שר התברואה סלאדקאווסקי ,הנהיג את הגזרות הכלכליות הפוליטיות נגד יהודים.יחידות האכיפה המשטרתיות ותברואיות נטפלו ליהודים על כל דבר קטן ודרשו שיפורים במאפיות – שיפורים שהיו מעבר לכוחם של האופים לבצע.
היהודי אשר הגיע לר’ שמואל היה,אכן ,אחד מאותם אופים חסרי היכולת .המאפיה שלו הייתה סגורה במשך שבוע ,והנה מגיע יום חמישי בו אפשר לעשות קצת כסף לשבת ,ואולם המשטרה אוסרת עליו לפתוח את המאפיה.
אבי פנה מיד למפקד המשטרה .הוא לא עזב את המקום עד אשר מפקד המשטרה הלך עמו והסיר את החותם (פלומבה) שהייתה על הדלתות הנעולות.אשת האופה ,הודתה למפקד המשטרה,בעיניים דומעות,ורצתה לנשק את ידיו,אולם הוא לא אפשר לה לעשות זאת ואמר:את צריכה להודות לאדון שמואל פרידמאן שלא רצה לעזוב עד אשר אמלא את בקשתו.
אבי מצא את פרנסתו מהמינסרה .גם שם, בעבודה ,הראה את יחסו האנושי לאנשים עניים.לעיתים קרובות הגיעו למינסרה נשים עניות שבאו לקחת נסורת שנוצלה בחורף כדי לחמם את ביתן העני.אבי עזר,תמיד,לנשים אלה למלא את השק.מצד שני שלח אותי כדי לשאת עבורן את השק לביתן.
אמי אסתר חיה ,הייתה בת לוויתו לחיים ,של אבי.היא,בדיוק כמו אבי,עזרה לעניים ולחולים.היא הייתה דאגה להם לטיפול נאות, עזרה להם להשיג אוכל מתאים ובימי ששי ,שלחה את ילדיה עם חבילות מזון לאנשים להם היה חסר אוכל לשבת.אסתר חיה ,בדיוק כמו בעלה, קבלה על עצמה לפעול למען הכלל.היא הייתה חברה בכל מוסדות הנשים היהודיות ,שהיו בקלובוצק.