יהודה שפערלינג

שהחלו הדיבורים בגטו ,בקלובוצק, על כוונת הגרמנים לשלח את היהודים מהמקום ולחסל את הגטו,שלחתי את הקרובים לי ביותר –אשתי ,בתי וחמותי לטשענסטאכוו.הן התגוררו בגטו אצל אחי, איציק לייב.אבי ואחי הצעיר הסתתרו אצל נוצרי באחד הכפרים.שני אחים אחרים ואחותי היו במחנה עבודה בגרמניה .

לאחר חיסול גטו קלובוצק,ביוני 1942,נשארתי במקום בו היה הגטו – כ ‘יהודי שימושי  –  חייט. עסקתי בפינוי הבתים היהודיים העזובים מדייריהם.

יום אחד נודע לי,שארית היהודים סולקו מקלובוצק וכי קלובוצק הייתה ל “יודענריין” (נקייה מהיהודים ד.פ.).לא המתנתי עד שילחו אותי ,והסתלקתי מהמקום אל פולני שהכרתי.תמורת סכום הגון,הוביל אותי הפולני ,אל מעבר לגבול לטשענסטאכוו.נפגשתי עם אשתי ובתי והשגתי עבודה במפעל התחמושת “האסאג”. 4 חודשים מאוחר יותר,לאחר יום כיפור ,התקיים הפינוי של יהודי הגטו בטשענסטאכוו.כל משפחתי ,30 איש,יצאה ב 6 בבוקר למקום האיסוף.במקום זה פיצלו אותנו .נשארתי לבדי כל השאר נשלחו לטרבלינקה. לפני שנשלחו האנשים ,הגיע למקום המנהל ממפעל האסאג ,בו עבדתי  – ואסף את האנשים ‘שלו’ כ 500 איש במספר.הוא רצה לקחת אותנו לעבודה ,אולם ,משרד הגסטאפו שניהל את הפינוי הודיע לו כי אם היהודים כבר כלולים במשלוח – אין לקחת אותם חזרה לעבודה – זאת ההוראה העליונה מה ‘פירער’.

המנהל לא ויתר. הוא התקשר לדרג בכיר יותר בעיר ראדום ובקש לשחרר לו את היהודים ‘ שלו’ ,שלהם הוא זקוק לעבודה במפעל .הדרג הבכיר יותר נענה לבקשתו ואישר להוציא אותנו מהגירוש .עברנו למעשה לחיות במפעל – אכלנו שם ,ישנו על הרצפה הקשה – ועבדנו.

בטשענסטאכוו ,נותר גטו מצומצם בן ארבעת אלפי איש בערך.כאשר נערך פינוי נוסף מהגטו ,התכוון צעיר ,חבר השומר הצעיר, להתנקש בחיי מפקד הגטו.אולם באקדח שלו היה מעצור. בתגובה בחרו אנשי הגסטאפו עשרים ושמונה צעירים ושתי צעירות היפות והחסונות ביותר ,וירו בהם מול כל היהודים שהיו במקום.

בגטו נותרו עדיין מספר ילדים קטנים. דעגנהארדט ,מפקד הגסטאפו המקומי ,הודיע לזקן היהודים כי עליו לארגן גן לילדים בו הם יבלו את זמנם.הוא גם דאג כי הילדים יקבלו חלב.כך התנהלו הדברים במשך מספר שבועות.באחד הימים לפתע ,כאשר כל הילדים שהו בגן – הקיפו אנשי הגסטאפו ודעגנהארדט בראשם, את הבית בו היה הגן והחלו להוציא ממנו את הילדים.הבכי והצעקות קרעו את השמיים.אנשי הגסטאפו החמושים לקחו את הילדים אל מותם.

זמן מה מאוחר יותר ,קיבל זקן היהודים הוראה לבצע רישום של כל היהודים שיש להם קרובים בארץ ישראל.עיקר הנרשמים היו ,כמעט כל הרופאים ובני משפחותיהם,וכמעט כל היודנראט ובני משפחותיהם והראש שלהם.יום אחד הודיעו הגרמנים כי על כל המועמדים לנסיעה לארץ ישראל להתייצב במקום המפגש עם חבילות במשקל שאינו עולה על 10 ק”ג וכי הם ישולחו לקרוביהם בארץ ישראל.

במקום המפגש המתינו כבר מכוניות.היוצאים נפרדו מהנשארים והחלו לצאת לדרך.בדרך ,הבחינו היהודים כי הם מוסעים אל עבר בית הקברות.החלה בהלה. זקן היהודים הרעיל את עצמו.שני אנשים אחרים החלו לברוח.השאר כ 200 נפשות אנשים נשים וטף הובלו אל בית הקברות שם היו כבר קברים מוכנים.הגרמנים ירו קודם כל בילדים לאחר מכן בנשים ולבסוף בגברים.

חושך ירד על גטו טשענסטאכוו. דעגנהארדט מינה את מפקד המשטרה היהודית לתפקיד ‘זקן היהודים’.כל זה אירע בחורף 1943. רצח ה’מועמדים לנסיעה לארץ ישראל’ התרחש בתענית אסתר באותה שנה.

אחרי הרצח קיבלתי מכתב מאחותי ,שהייתה במחנה ‘זאגאש’ ליד קלובוצק.במכתב היא הציעה לי לבוא למחנה. נסיעה כזו הייתה אסורה וכרוכה בסכנת נפשות,כיוון שהיה צורך לחצות את ה”גבול” בין ה”גענעראל גווורנעמענט ” לבין ה “ווארטעגאו” (איזור כבוש ?). למרות זאת ,החלטנו אני,בת דודי ועוד ארבע איש,לחפש פולני אשר יעזור לנו לעבור את הגבול.שיחדנו את הגרמני,אשר ליווה אותנו לעבודה.גם הפולני ,מבריח הגבולות, קיבל תשלום הגון ואנו הגענו בשלום למחנה ב’זאגאש’.

אחותי הסתירה אותנו בעלית הגג.שכבנו שם שלושה ימים עד אשר אחותי הצליחה להסדיר אצל מפקד המחנה שיקבל אותי .שוב היה לנו טוב ,ואני עבדתי שם עד יולי 1943.

באחד מלילות שבת ,הקיפו הגרמנים את מחנה ‘זאגאש’. הגרמנים הוציאו אותנו מהמחנה ושילחו אותנו למחנות בגרמניה.

הגרמנים גררו אותנו ממחנה למחנה תוך מוות ועינויים.נוכחתי בגירוש זקנים וילדים לאושוויץ .הקאפו היהודיים, עינו אותנו יותר מהגרמנים. אחד הקאפו’ס ,יהודה ראזענצווייג, תלה עצמו אחרי השחרור.

המחנה האחרון בו שהיתי עד השחרור נקרא “ספורט שולע” (- בי”ס לספורט) , ליד ‘פאלברוק’.לא הרחק משם היה גם מחנה נשים ,בו הייתה גם אחותי.

השתחררתי ב 8 למאי 1945. לפנות בוקר עוד התקיים מסדר בוקר בהשתתפות אלפי אסירים. אנשי האס.אס. הורו לנו לשיר את  ” התקווה ” .שרנו עם דמעות בעניים. בשעות הצהריים נעלמו השומרים הגרמנים.ניתן היה להבחין בתחילה בדגל לבן ואחר כך בדגל אדום.

יצאתי מהמחנה ורצתי למחנה הנשים ,שם נפגשתי עם אחותי ובת דוד  ובכינו על כל מה שעבר עלינו .לאחר מכן הופיע הצבא הרוסי ,שהתיר לנו ללכת לכל אשר נחפוץ.אני ,אחותי ובת הדוד ואנשים נוספים מקלובוצק פנינו ל ‘רייכנבאך’.

בשנת 1946 ,נסעתי לקלובוצק שם ביכיתי את קרובי שעונו על ידי הגרמנים  – והתחלתי חיים חדשים. התחתנתי עם חנה בענטשקאווסקי .נסענו לגרמניה  ומשם ,בשנת 1948 עלינו לישראל.