נרשם ע”י יצחק זנדר
ר’ משה ז”ל נולד בשנת תרמ”ט לאביו זאב ז”ל בעיירה גורשקוביץ,ע”י פיוטרוקוב.הוא היה מתלמידיו של הרב הגאון אבדק”ק (אב בית דין של קהילת קודש –ד.פ.) פלאוונה,בעל המחבר ספר “יד הלוי”.למד שובבו”ת ( ושוחט ובודק –ד.פ.)אצל ר’ לייבלע מבלכטוב.נסמך לשו”ב ע”י רבנים מפורסמים כמו הרה”ג ( הרב הגאון )ר’ יששכר דב זצ”ל גרובד,הרב מבנדין וכו.ויצא לו שם כאחד השוחטים המומחים וכאומן יד נפלא. הוא שימש בקלובוצק באמונה בשובבו”ת וגם הנעים בנגינותיו ,שבחלקם חבר בעצמו. בתפילותיו הנעימות לפני התיבה בבית הכנסת היה נעזר ע”י מקהלת בניו במשך 17 שנה ,משנת תרע”ג -תרפ”ט.
ר’ משה היה אהוב על כל שכבות הקהל. ביתו ולבו היו פתוחים אל כל איש ואת כולם הקדים וקיבל בסבר פנים יפות ,ולרבים שבאו לשפוך שיחם לפניו עזר:למי בעצה טובה או כתיבת פתקא “קוויטל” לאיזה אדמו”ר, ולפעמים הצטרף לנסיעה עם משהו לאיזה כדי רבי להיות לו לפה,לקבל איזה עצה והדרכה בעניינים שונים.בעצמו היה נוסע לאדמו”ר מרדומסק זצ”ל, שהיה מחסידיו וממעריציו והיה עובר לפני התיבה תמיד בבואו אצלו ,והרבי גם כיבדהו בשירת זמירות בטיש “השולחנות”.
בכלל מצא לכל איש מילתא דבדיחותא ( אימרה מבדחת ד.פ.) מתאימה כדי לשמחו.בתקופה ארוכה היה גם מגיד שעור ב”ג פ”ת.
אנשים שלמדו אצלו ונמצאים אתנו בארץ ,כגון: מר ברוך שימקוביץ, עוד זוכרים את השיעורים שהיה אומר בטוב טעם ובשכל ישר.גם היה לומד שיעור ב”מדרש שמואל” בשבתות קיץ בבית החסידים דרדומסק עד סוף ימי שהותו בקלובוצק. אגב, לא במקרה הוא בא לקלובוצק, יען כי בילדותו שהה זמן רב אצל אחיו הגדול.אחיו הרב הגאון ר’ שלמה דוד זצ”ל ( אח”כ רב בעיר סטשעמישיץ), שימש כפוסק שאלות אצל הרב הגאון המפורסם ,ר’ יעקב יוסף בעל “אמת ליעקב” שהחזיק אותו בכדי שהקהל לא יטרידנו מלימודיו שהיה ידוע כשקדן גדול.
פעולותיו כעסקן ציבורי
לא היה מוסד ציבורי בעיירה שר’ משה ז”ל לא היה מהעומדים בראשו, או שלא לקח חלק פעיל בו,אם זה “חדר ” או “בית יעקב” או איזה דבר מצוה .אף לבחור מלמד מתאים לכתות הגבוהות ממקומות אחרים ,כיוון שלא תמיד התאימו המלמדים המקומיים לתפקיד זה.הוא עשה זאת בלב ונפש ובמלוא מסירותו.
זכורני את פעולותיו הרבות בתיקון “עירובין” בשנות תרפ”ו – תרפ”ז,דבר שהי כ”כ חסר בעיירה הדתית.ר’ משה סידר את התוכנית של העיירה כאחד האדריכלים וכן כרך מדידות ברחובות במעלות ובמורדות שהיה צורך לסידור ה”עירובין” וכאן גם נעזר ע”י בניו הקטנים ובפרט ברחובות שהיו מאוכלסים גם בפולנים, וזאת בכדי שלא לעורר את סקרנותם ואת חמתם,כפי שזה קרה בנסיון קודם בשנים קודמות ,בו הפריעו הפולנים בכוונה והדבר נגמר בכישלון.
המדידות נעשו בחבלים ובבית נמדדו במידת “מטר” מתוך חשש של הפרעות ,והיה גם הכרח לפעמים לטפל ב”לחות” בלילה ואף השתמשו בזפת או בקביעת מסמרים בתור “לחי”.הכל שלא ירגישו ולא יהיה קל לקלקל.
ואחרי עמל ויגיעה רבה ובעיקר אחרי סדור קו חשמל ,כמובן קו מיוחד . החשמל היה בידי “הטחנה” קורלאנד וזיגלבוים ובאיזה אמתלא קם והיה הדבר. אין לתאר את השמחה הגדולה העיירה בין החרדים שיש “עירובין” והקהל הרחב לא נכשל בנשיאת חפצים ברחובות בשבתות, ואף לא היה מקום – “להכעיסניקים”.
לחברת “עירובין” השתייכו מספר אנשים מסורים ביותר .זכור לי במיוחד ר’ ברוך זיידמן ז”ל בנו של ר’ אהרון שהיה מסור ביותר.אין לתאר את השמחה, של אנשי החברה,בחזרם אחרי פעולה ‘ חתרנית’ כזאת ובפרט שהוכתרה בהצלחה.
קופת גמילות חסדים
בתוך רשת קופות גמילות חסדים בלי ריבית שנוסדו ע”י ה”ג’וינט” האמריקאי ,נמצאה גם קופת גמ”ח מס. “155” של העיריה קלובוצק . פנקסי חשבונות התנהלו ע”י ר’ משה שו”ב ז”ל והדר היה למופת..אחרי שעור הדרכה שקבל ממר שלמה זיגלבוים מנהל החשבונות של “הטחנה” ,ניהל ר’ משה שו”ב את פנקסי החשבונות כאחד המומחים . ובפגישה אזורית פעם בעיר ‘בנדין’, לשם בקורת הקופות מטעם ועד הארצי ומנהלו מר גיטרמן – הפליגו עליו בשבחים.להנהלת הקופה השתייכו בזמנו ר’ משה זיגלבוים כיושב ראש, ר’ זלמן וויכמן- כגזבר, ר’ יוסף מרקוביץ ועוד.בכדי להגדיל את ההכנסות, הוזמן פעם החזן באדאש מטשנסטאכוו להופעה. החזן בלווי המנצח שלו התפלל תפילת ערבית ושר שירים שונים בבית הכנסת.מחירי הכרטיסים היו עממים ובית הכנסת היה מלא מפה אל פה והדבר היה למאורע חשוב העיירה.
פעולות צבוריות בקלובוצק
בעזבי את קלובוצק הייתי כבן 11 ולכן הפעולות הצבוריות בעיירה הן אצלי קלושות. ברם, מה שנחרט בזכרוני הוא ה”חדר” “יסודי התורה ” מיסודו של “אגודת ישראל”
.” החדר נמצא בסוף מערכת חדרים נרחבים בבית פייכל. המלמדים לכתות הגבוהות וגם המנהל ,כאמור, הוזמנו ממקומות אחרים . לחנוך כללי ולשפה פולנית היו מורים מיוחדים.
לבנות היה בית ספר ” בית יעקב” גם זה מיסודו של “אגודת ישראל” שהקיף כמעט את כל הבנות העיירה.המורות הוזמנו מסמינריון בקרקוב.פעם אף בקרה בקלובוצק גב’ שרה שנירר המפורסמת, המייסדת של “הבית יעקב” והסמינריון.בין יתר המפלגות היו הסתדרויות צע”ג ופוא”ג אליהם השתייכו כמעט כל הצעירים הדתיים בעיירה.בספריה שלהם נמצאו כמה מאות ספר לקריאה בעברית ובאידיש ברוח היהדות הדתית.
בפורים הציגו אצל הרב ואצלנו את “דוד וגלית” וכמובן שכל העיירה מאנשים ,נשים וטף באו לחזות בהצגה.
אייני יכול שלא להזכיר גם דבר שלילי שנחרט בזכרוני מימי ילדותי ,משום מה עלו במוחם של הקלובוצקאים הבריונים הצעירים מ”קולטור פאריין” שיש ללמד לקח את “הכלי קודש” והזמן המתאים ביותר הוא כמובן שמחת תורה, וכך היה.
בשמחת תורה אחד עת היותנו בבית הכנסת ועורכים “הקפות” שברו הנ”ל את כל השמשות אצל הרב ואצלנו. למזלו של השוחט השני ר’ שלמה דוידוביטש שהיה גר בסמיכות לביהכ”נ ,פסחו על ביתו.הרושם העגום נשאר זמן רב על התושבים היהודים ואף על השכנים הפולנים.
זכורני שהנוטריון הפולני ( הגם שאינני בטוח ואינני זוכר אם הצטיין באהבתו לישראל) הביע אז אצלנו את התמרמרותו למחזה המביש הזה .גם על אימא שלי השאיר המקרה חריץ עמוק בבריאותה ,היות והיא היתה, באותה שעה , לבדה בבית.
בשנת תרפ”ט נתקבל ר’ משה שו”ב כשו”ב וחזן שני בביתה הכנסת הגדול בעיר צ’נכסטוכוב מעט פה אחד ובלי התנגדות ע”י איזה מפלגה או חסידות – דבר נדיר בזמנו ויש אולי לציין כי גם כאן נזדקרו מבעלי דעה,אנשי קלובוצק לשעבר בצ’נסטכוב ובראשם ר’ וולף שפערלינג שהיה מפרנסי הקהילה .ר’ וולף ז”ל אף בא לקלובוצק במיוחד מטעם הקהילה בצ’נסטכוב ,בכדי לעזור בהעברה לשם.
ר’ משה שו”ב נתן לבניו חינוך דתי ומסורתי מאוד. יחד עם זאת דאג לרכישת חנוך כללי לבניו באופן פרטי גם בקלובוצק וגם בצ’נסטכוב.
ר’ משה שו”ב ואשתו שרה קראסל ובנו הקטן יעקב נלקחו לטרבלינקה בערב סוכות תש”ג ,כשהו בן חמישים ושלוש ושם מתו מות קדושים.
משבעת ילדיו נשארו בחיים בנו יצחק ובתו זיסל -נעמי ,הנמצאים בארץ .
(נכתב במקור בעברית- ד.פ.)