בלבול לגבי היהודים

נחמיה סטארזשינסקי

סיפור שהיה מסופר בין  יהודי קלובוצק:

הזמן הוא שנת  1896. בקלובוצק היה אז מלמד ,תלמיד חכם ,בשם משה זלמן.אהב האיש את הטיפה המרה ולעתים קרובות נמצא שיכור – כפי שניכר היה על פי אפו האדום .

מובן כי בפורים ,זמן בו מותר ליהודים לשתות עד דלא ידע,הרשה ר’ משה זלמן לעצמו להתענג באמת. יחד עם בנו מרדכי ונכדו מענדל ,עבר ר’ משה זלמן השיכור ברחובות העיירה ו’עשה שמח’. בעזרת “קליטשקע” ששימש לשאיבת מים מהבאר, יצר ר’ משה זלמן בובה של המן עשויה מסמרטוטים  ושר “ארור המן ברוך מרדכי”.כדי שהגויים המקומיים יבינו אף הם הוסיפו בלשונם “המן ווישי נא שובעניצען  – המן תלוי על עץ”.

לגויים חרה על כי היהודים צוהלים על מותו של צורר יהודים .הם הלכו לכומר וספרו לו כי יהודי קלובוצק צוחקים על ישו ,נושאים את דמותו ברחובות וצועקים עליו  “המן”.הכומר קבל מיד החלטה לשאת נאום הסתה נגד היהודים.מיד הייתה גם “מסירה” (הלשנה  ד.פ.) על ר’ משה זלמן ובנו והם נאסרו.היהודים נאלמו בשתיקה לחוצה.בלב היהודים החל לעלות חשש שמא עומד להתרחש עליהם  פוגרום .

החשש מהתרחשות פוגרום התחזק במיוחד לאחר שבחצרו של יאגעלסקין ,שם הייתה כמות גדולה של עץ, הוכנו מסורים ארוכים וכלי משחית אחרים ,לביצוע מרחץ דמים ביהודים.כשנוכח הציבור כי המצב מחמיר ,הוחלט לשלח משלחת למושל בפיעטרקאוו. חברי המשלחת היו :הארצקע פייגע, מאיר מייערטשאק ויהודי נוסף.

היהודים יצאו אל המושל בפיעטראקאוו,ופעלו על מנת  שלא לאפשר קיומו של פוגרום.לא חלף זמן רב ולקלובוצק הגיעו מספר קצינים רוסים. הקצינים ערכו מיד תחקיר. הברור שערכו העלה  כי הגויים התבלבלו.הקצינים התרו בכומר כי הוא יהיה אחראי לכל מעשה נגד היהודים.אם יהיו אירועים כאלה ,תבוא למקום מחלקה של פרשים  קוזקים , והאשמים ישולחו לסיביר.

האזהרה השיגה את מטרתה ,והאסורים שוחררו וליהודים הייתה שמחה.