ברוך שימקאוויטש

בעיירה קראו לו  – ר’ יוסף שמש’ס (  של השמש-ד.פ) על שמו של חותנו. מראהו בלבד הביא ליראת כבוד כלפיו. הוא היה גבוה ,בעל “הדרת פנים ” עם זקן שחור ו היה חסיד אלכסנדר מסור שהיה נוסע לרבו ר’ ישראל יצחק “בעל ישמח ישראל “.

ר’ יוסף בוכווייץ נחשב לאחד מגדולי תלמידי החכמים בקלובוצק. הוא היה גם בקי באגדות ,מדרשים וספרי מוסר .כמלמד הוא לימד את תלמידיו חומש ורש”י ואפילו תנ”ך עם כל הפירושים.הוא היה מלמד בליווי ניגון מיוחד .אף תלמיד,של כל המלמדים בקלובוצק ,לא ידע לקרא את הפסוקים של שיר השירים ,קהלת או מגילת רות – במנגינה כמו תלמידיו של ר’ יוסף.

שבוע לפני חג השבועות,נשמעו מכיוון החדר של ר’ יוסף המנגינות הנהדרות של “אקדמות” ,”יציב פתגם”. כך היה לקראת שבת בה קראו את פרשת “ויחי” ,נישאו על פני העיירה המנגינה של “..ואני בבואי מפדן ארם…” וכו. כך גם “..שמעון ולוי אחים… ”  אותם שר ר’ יוסף עם ההתאמה הנכונה. בגלל ניגונים אילו לא היה אף מלמד מסוגל להתחרות עם ר’ יוסף.

ר’ יוסף היה מומחה גדול  לעבור לפני ה’עמוד’ ( להיות החזן  בבית הכנסת –ד.פ.) ולומר תהילים. הוא היה שליח ציבור,לאמירת תהילים ,של כל החולים בעיירה.כל אחד היה משוכנע כי אמירת תהילים בניגון ובקול בוכים תפעל ,אצל ריבונו של עולם, לרפואה שלמה. כאשר פרצה בעיירה מגיפה רחמנא לצלן  ( אלוהים ירחם  ד.פ.),ואחר כך נעצרה ,היו הכול משוכנעים כי באמירת תהילים בהנחיית  ר’ יוסף ששימש כחזן לפני ה’עמוד ‘– הוא זה שהביא לביטול הגזרה המרה.

ר’ יוסף גם דאג לעניים. לא היה לו מה לתת משל עצמו,כיוון שהייה עני מרוד בעצמו. לעיתים קרובות ,יחד עם אחד האנשים האמידים החשובים בעיירה,היה עובר מבית לבית בעיירה ואוסף מהיהודים נדבות ,”מתן בסתר” עבור משפחה נצרכת .הוא נהג כדלקמן: בבית המדרש ,בשעת התפילה היה פונה לאחד המתפללים ואומר לו – “שתדע כי ‘אם ירצה ה’ בחנוכה או בפורים נעבור בעיירה ונאסוף כמה גילדן למשפחות נצרכות. בעל הבית ,אליו פנה ר’ יוסף,לא שאל אפילו מיהן המשפחות בהן מדובר ,כי אם ר’ יוסף יוצא למגבית – יש לעזור לו.

בעיירה אמרו עליו כי הוא היה “מענטש” (בן אדם) לאלוהים ואדם.