בית הכנסת-המקום הקדוש ליהודי קלובוצק

ברוך שימקאוויטש

בית הכנסת של קלובוצק ,נחשב בכל הסביבה ,כבית הכנסת הגבוה ביותר.הוא אכן היה גבוה .בנוי חזק עם חלונות גבוהים.הכניסה לבית הכנסת עברה דרך מספר מדרגות רחבות ויפות,ואחריהן דלתות רחבות שנפתחו כלפי פנים אל רחבה. הרחבה הייתה מרווחת וסביבה היו  שלוש דלתות: אחת הובילה לחצר בית הכנסת,הדלת השנייה הובילה לעבר בית המדרש הקטן,ופתח רחב עם דלת כפולה ועבה הובילה אל תוך בית הכנסת.הרחבה הגדולה שימשה בשבתות ובחגים גם לקריאת התורה.

אל תוך בית הכנסת צריך היה לרדת  מספר מדרגות ,וזאת כדי לקיים את הפסוק “ממעמקים קראתיך ה’ “.קצת הלאה היה תלוי ,מהתקרה, “נר התמיד” –משושה עם מגני דוד מפליז על זכוכיות אדומות כהות ,וכחולות, מהן יצא אור עמום.זכורני כי בשנות ילדותי פירשנו- ילדי החדר – את המילים נר התמיד כאור המאיר מעצמו בדרך נס.לא יכולנו להבין כיצד יכול השמש להדליק את נר התמיד שתלוי כה גבוה וכאשר בבית הכנסת אין כל סולם.

בכותל המזרח ,מלמעלה, היו שלושה חלונות קטנים בצורה של  חצאי עיגולים כחולים אדומים וירוקים.מעל ארון הקודש היו חרוטים בעץ שני אריות שעונים על לוחות הברית בכחול, עליהם היו חקוקים עשרת הדיברות בצבע זהב. קצת למטה ,משני צידי ארון הקודש ,היו קערות גדולות עם פירות.

ארון הקודש היה שקוע עמוק בקיר.היו שם  הרבה ספרי תורה ,גם ספרים פסולים קשורים עם אבנט מבחוץ (סימן לספר פסול – שאין לקרוא בו ד.פ.) ואשר גם בהם השתמשנו בשמחת תורה להקפות. לארון הקודש עלו במספר מדרגות שהיו משני הצדדים .בצד ימין עלו ובשמאל ירדו.משני צידי הארון,למטה ליד המדרגות היו שני “מקומות “חשובים.בצד ימין התפלל תמיד הרב ובשמאל “בעל הבית” החשוב מענדעל גוטערמאן שקבל כנראה את המקום בירושה.

מול ארון הקודש היה ה”עמוד ” (המקום בו עומד החזן – ד.פ.) ומעליו תלוי ה”שיויתי” ( “שיויתי ה’ לנגדי תמיד ”  –ד.פ.)ליד העמוד התפללו “שליחי הציבור” (חזנים ד.פ.) ר’ דוד הערש ור’ משה זאנדער, שניהם היו השוחטים.

ר’ דוד הערש עם הדרת הפנים שלו ,הזקן הפאטריאכלי,עבר לפני ה”עמוד” במשך 40 שנה והיה בעל התפילה של יהודי קלובוצק.הרבה דמעות נשפכו בבית הכנסת כאשר ר’ דוד הערש לבש את הקיטל והתעטף בטלית ונתן את קולו בקטעי החזנות.שקט מרעיד השתרר בבית הכנסת שהחזן ,עם שאגת הארי שלו קרא בקול  (בתפילת הימים הנוראים –ד.פ.) ” שדי איום ונורא” .ילדיו עמדו משני צדדיו ועזרו לו בניגוני הימים הנוראים.

ר’ משה זאנדער שהיה מורה שלי ,היה עובר לפני העמוד בתפילת שחרית.כל שנה היו לו ניגונים חדשים אותם הביא מהרבי של ראדומסק.בעיירה כבר ידעו –כי אם ר’ משה נסע לראדומסק לפני הימים הנוראים הרי שצפוי כי נשמע בבית הכנסת ניגונים חדשים.נעימותיו משכו לבית הכנסת גם את הקהל  של אותם מאנשי העיירה אשר באו במיוחד לבית הכנסת ולו כדי לשמע את ניגוניו החדשים של ר’ משה.כזו הייתה תפילתו בקבלת שבת ובשבתות.

כשחושבים על בית הכנסת של קלובוצק עולה בזיכרון גם הרחוב בו שכן בית הכנסת. לא היה זה סתם רחוב שהוביל לבית הכנסת ,אלא מין פרוזדור שהוביל לעבר מקום קדוש. דורות על גבי דורות,מאז הוקמה קהילת יהודי קלובוצק,עבר כל יהודי פעמים אין ספור ברחוב זה.פרט לבית הכנסת ובית המדרש,  אליהם הלכו שלוש פעמים ביום להתפלל בבוקר לשחרית ולמנחה וערבית – עברנו ברחוב זה גם בדרך אל המקווה. ברחוב בית הכנסת נמצאו גם ה”חדר”ים אליהן הובילו האמהות את הילדים הקטנים ללמוד אלף  בית ו “עברי” ,ובו צעדו הילדים הגדולים שכבר הלכו לבדם ללמוד תורה.

נזכיר להלן את המלמדים שלימדו ברחוב בית הכנסת:המלמדים של הדרדקים הקטנים היו – ר’ איטשע בער שכונה קורזשאק,ו לייבלע הצולע. איטשקע לעווקאוויטש,יוסף בוכווייץ,משה שיאוויץ(דייטש) ומשה יעקב ראזענטאל – כבר לימדו חומש ורש”י עם תלמידים גדולים יותר.

ברחוב בית הכנסת נמצאו גם : ה” הכנסת אורחים” והשטיבלך של חסידי גור ואלכסנדר.בשעתו נמצא ברחוב זה גם ביתו של הרב הצדיק הנודע ר’ יאנקעלע וכן הישיבה שלו.

מיד מאחורי בית הכנסת עמד ביתו הקטן והנטוי של אייזיק כלאפאק.שם נהגנו כל שבת להתפלל ולקרא בתורה.בעל הקורא היה איציק זייבעל.המתפללים השיגו קופת גמילות חסדים .בבית זה,בחדר קטן, התגוררו שלוש נשים עיוורות :זלאטע, נאכעלע וריטשל שר’ אייזיק כלאפאק תמך בהן ,לשם מצווה.

כך היה נראה רחוב בית הכנסת בקלובוצק.

                                   בית המדרש לבחורים

פרט לבית הכנסת, היו בקלובוצק,שני בתי מדרש גדול וקטן.בית המדרש הגדול – שהיה אכן גדול- לא היה ריק ולו לרגע –  לא ביום ולא בלילה ,לא בקיץ ולא בחורף.כאן למדו והתפללו ,אמרו תהילים וסתם שוחחו.גם כותב שורות אלה בילה שנים רבות בבית המדרש .

בית המדרש בקלובוצק נשאר חקוק עמוק בזיכרוני….ספסלי העץ העבים והארוכים עם שולחנות .ארון הספרים הגדול,ספרים עתיקים עם דפיהם המוצהבים ,מהדורות הש”ס השונות ,וכמה סדרות של ארבע הכרכים של ה”שולחן ערוך “.זכורים לי הבחורים אשר עמם למדתי:  עמנואל כארזעווסקי, יעקב גראנעק, לעייזער קליינבערג, אהרון ווייס,י עקב דאווידאוויטש, יחיאל ראזין, יעקב אהרון בלוי, מענדל ליפיער ולייבל הגיס של משה שוחט.

היינו אז בית המדרש ה”אמצעי” לבחורים.פרט לנו היו התלמידים ה”גדולים ” יותר ,המבוגרים יותר, עליהם הסתכלנו  ביראת כבוד מיוחדת. על קבוצה זו נמנו בניהם של “כלי הקודש”:משה הבן של הרב,שלמה ומנחם הבנים של השוחט יעקב בארוך,משה רודעק,אברהם מענדעל דודעק,לוי וויימאן,לוי קורלאנד.

הייתה קבוצה נוספת של בחורי בית המדרש “מתחילים”-צעירים מאוד.אשר רק התחילו להיות עצמאיים בעיסוק בלימוד התורה.על קבוצה זו נמנו :אברהם גאלדבערג,מענדעל כארזעווסקי,הלל ויוסף לייב זשולטאבראצקי,חיים דזיאלאווסקי,יוסף ויחיאל גוטערמאן,משה זעלקאוויטש.

השכמנו לקום ללמוד בבית המדרש ב 4 לפנות בוקר.שעה מאוחר יותר היו מגיעים ראשוני המתפללים:יצחק ליפשיץ,יצחק שוסטער,יחיאל קראשקאווסקי,שמואל שפערלינג,אהרון זיידמאן,יעקב פישל ראזנטאל,איציק זייבעל,אהרון זאקס,וח.מ. גאלדבערג.הם היו המניין הראשון.מיד שהתחילו להתפלל היו הבחורים הלומדים עוברים לבית המדרש הקטן.

בכל שנה ,בראש חודש אדר,היו כותבים ,על כותל המזרח של בית המדרש,באותיות דפוס גדולות ” משנכנס אדר מרבים בשמחה”. משה שוחט היה מסביר את ראשי התיבות של המלה “בשמחה” :בראנפן שטארקן מוזן חסידים האבן (חסידים חייבים לקבל חיזוקים ביי”ש).מכותל המזרח היה נפתח שולחן עד הדלת .סביב השולחן היו ישובים התלמידים ,מתנודדים מעל לדפי הגמרא וקוראים זה לזה “אמר רבא ואמר אביי”.השולחן נפרס גם לעבר אולם האסיפות.כאן נהג גם כל שנה,לפני הימים הנוראים,מוכר הספרים ר’ כתריאל להציע למכירה  מחזורים ,סידורים ,כל מיני ספרים,סיפורי מופת של צדיקים,נרות הבדלה דקים ועבים.

ר’ כתריאל לא היה איש קלובוצק, הוא היה מגיע אלינו במיוחד לפני הימים הנוראים עם מרכולתו הקדושה.אם היו עוברים מספר ימים והוא לא הרוויח דיו,הוא היה מכריז על הגרלה.הוא היה מציע להגרלה סט חומשים ,”שבט מוסר”,”קב הישר”,אותם ניתן היה להגריל תמורת הסכום של 3 קופיקות בלבד.אחרי שהיה מוכר הגרלות הסכום השווה לערך הספרים הייתה מתבצעת ההגרלה.מתוך שקית ארוכה היו מוציאים מספר ומי שהיה זכה בהגרלה היה מקבל את הספרים.

גם בית המדרש הקטן לא היה ריק.אמנם למדו בו רק בקיץ ,אך התפללו בו כל השנה בשבתות  ובימים טובים.המתפללים היו לרוב סוחרי בקר וסוחרי סוסים.הם היו חבורה ששמרה על קשר שתו ושחקו בקלפים ביחד.

בחצר בית הכנסת הייתה באר עתיקה.ספל היה קשור בשרשרת מתכת ארוכה לבאר ,שנועד לנטילת ידיים לפני הכניסה למקום הקדוש. קרקעת הבאר היה מלאה באבנים קטנות ,אותן זרקו פנימה “קונדסים” כדי לראות את המים נעים.

אני זוכר כי כל שנה בערב יום כיפור לפני כל נדרי היה ר’ דוד הערש שוטף את נעליו המצוחצחות עם הספל .טענו כי זה מנהג של סטיריקאווע כיון שר’ דוד הערש היה חסיד סטריטאווע.

                                      בית המרחץ והמקווה     

בחצר בית הכנסת היה מצוי גם ביתן קטן,שהיה איימת הילדים.בביתן היה ארון מתים ועגלה שחורה אשר הובילה יהודים בדרכם האחרונה לבית העלמין. שהיינו רואים מרחוק כי דלת הביתן פתוחה,ידענו כי היום תתקיים לוויה.לקהילה לא היה סוס משלה כדי להוביל את העגלה,לפיכך היו שואלים סוס מאחד מבעלי העגלות העיירה, לצורך הלוויה.

בצד שמאל של חצר בית הכנסת ,לא רחוק מארון המתים ,היה המקווה.חסידים מקפידים ,היו נוהגים לטבול כמעט כל בוקר לפני התפילה – בקיץ ובחורף. ביום ששי אחר הצהריים היו כמעט כל יהודי קלובוצק הולכים לבית המרחץ.בית המרחץ היה פתוח כל השבוע לצורך טהרת המשפחה.בימי הסליחות ,היו הרבה יהודים דתיים מקלובוצק טובלים במקווה לפנות בוקר,לפני הסליחות.

המקווה היה קרוב לבית המדרש לבחורים,נושא בחובו גם זיכרונות אפיקורסיים ראשונים.בקרב התלמידים הצעירים היו דיבורים שהמקווה מאוד מלוכלך והיו להם טענות לרב –הכיצד הוא נותן הכשר למקווה כה לא נקי.

  בבית  המרחץ היה חדר גדול ובו מבנה עץ.בחדר זה היה תמיד עסוק, הבלן   שלמה ראזענטאל (אוליארש) בהזנת עצים לחימום מי המרחץ.כדי להשתמש במרחץ היה צריך לשלם.אולם לא היה מחיר קבוע –כל אחד נתן כרצונו משתי קופיקות ועד 10 גרושים .מי ששלם יותר היה מקבל עוד קערת מים חמים.

בבית המרחץ היה תמיד חשוך, בגלל האדים.שהתרגלת לחשכה היית מיד מבחין בספסל שהיה מחובר לקיר.היו שתי אפשרויות להנחת הבגדים – או להמתין שמשהו יצא ויתלבש,או להניח את הבגדים על בגדיו של משהו אחר.לאחר מכן שרצו להתלבש הייתה מהומה לחפש את הבגדים.את החולצה הנקייה שהבאת להחלפה ,היית מוצא ,לעיתים קרובות ,מוטלת מלוכלכת על הרצפה הרטובה.בלית בררה נאלצת לחזור וללבוש את החולצה שלבשת כל השבוע.

בבית המרחץ היו גם שלוש אמבטיות בהן ישבו בד”כ שניים או שלושה אנשים יחד.ישבו צחקו ,ספרו מעשיות ונהנו.כול מי שהיה לו זמן, היה מחכה להזדמנות להיכנס גם הוא לאמבט .לאחר היציאה מהאמבט היה הבלן מכבד את היוצא בקערת מים לשטיפה.חבר’ה ערמומיים ,היו מתגנבים מאחרי גבו של הבלן אל הברז כדי להשיג מנת שטיפה נוספת.את המים באמבטיות ואף במקווה היו מחליפים לעיתים רחוקות.