המלמדים שלי


ברוך שימקאוויטש

כאשר מלאו לי 4 שנים לקח אותי אבי למלמד הדרדקים  ר’ איטשע בער אשר היה ידוע  בשם “קורזשאק” .הוא  היה גר ברחוב בית הכנסת. שם התחלתי ללמוד א –ב. ר’ איטשע בער היה מלמד כעוס והטיל מורא על תלמידיו בצעקותיו. לפיכך לא אהבו אותו, התלמידים ,ולמדו רק מפחד ומלחץ.

שנאתי למורה הראשון שלי הייתה כה גדולה,עד אשר פעם שקבלתי מאבי את דמי הלימוד החודשיים –החבאתי אותם  באיזה מקום מתחת לאבן – ולא מסרתי אותם למלמד. מובן שהדבר התגלה ואני שלמתי על כך במכות שספגתי ובדמעות.

אחרי התענות של שנתיים אצל ר’ איטשע בער – עברתי לחדר של ר’ משה דייטש (משה שייאוויץ). אצלו למדתי חומש רש”י וגמרא. גם הוא הרביץ בנו תורה בעזרת מכות הקאנטשיק (שוט קצר). בעיקר הוא שפך את זעמו על תלמיד אשר היה נשאל על ידו בפתאומיות לגבי המקום בגמרא אותו למדו באותו זמן והתלמיד לא ידע לדייק לגבי מקום הלימוד.

בחורף ניהל המלמד עמנו “מלחמה כבדה”. מ 30 הילדים שלמדו אצלו בחדר,היו לפעמים כמה מהם ‘מתפלחים’.אולם , הרבי ידע היכן לחפש אותם. כשהקאנטשיק מוסתר מתחת למעילו ,היה הולך לאפיק הקפוא של הנחל הסמוך, ה”זעשיקע”,כפי שקראנו לו. כאשר היה פוגש שם את הילדים , היה “מכבד” אותם במכות ומאיץ בהם עד שחזרו אל החדר .פרט ל”זעשיקע” היה לנו ,הילדים ,מקום נוסף ל”פעילות ספורט חורף”. הייתה זו הגבעה אשר נמשכה מהשוק עד לביתו של שלמה אליארטשיק. מהגבעה הקפואה היינו מחליקים למטה עם נעלי החלקה או מזחלת ,שהיה מעמיד לרשותנו הבן של אברהם ,שהיה אף הוא תלמיד בחדר שלנו. גם שם בגבעה הקפואה היה המלמד שלנו מחפש אותנו עם הקאנטשיק. אבל, כאן ידענו להתחמק ולברוח ולהגיע אל החדר לפני שהרבי שב לשם. כשהרבי היה מוצא אותנו יושבים במקומותינו ליד השולחן ,היה פותח בחקירה ובדרישה מי מהתלמידים יצאו והחליקו. הוא לא היה מפסיק החקירה עד שהיה מגלה את “הפושע” ואז הקאנטשיק היה עושה את מלאכתו.

נעלי ההחלקה והמזחלת היו “יצר הרע” העיקרי שלנו, שהיה מושך אותנו מלימוד התורה הקדושה ומביא עלינו את הקאנטשיק של הרבי. בעזרת נעלי ההחלקה והמזחלת ,היינו מובילים ציוד במהלך הלימודים. את הציוד היינו מחביאים באורווה של  משה ברוכן ,אשר היה נמצא בסמיכות לחדר. אשר ,הבן של משה, שהיה עמנו בחדר, היה שומר על אביזרי הספורט היקרים שלנו. תמורת זאת הוא היה מקבל חצי בייגל וביצה שהיינו מביאים עמנו לחדר. מדי פעם היה אחד התלמידים מתגנב לבדוק אם האוצר היקר שלנו לא נגנב.

כך במשחקים ותחת איום העונשים מ הקאנטשיק של המלמדים ,גדלתי עד שהייתי לרציני. קבלתי גם מלמד רציני יותר – ר’ בערל ברוך, שלימד תורה לתלמידים מובחרים בלבד. היינו 8 תלמידים בחדר שלו.כל אחד מהם נשאר בזיכרוני: יעקב אהרון,יחיאל ראזען,עמנואל כארזאווסקי,לייזער קליינבערג,יעקב גראנעק,הענעך פייגע. אצל ר’ בערל ברוך כבר למדנו גמרא עם מפרשים.

אחרי שתי תקופות לימוד אצל המלמד ,נסע כל אחד מאיתנו ללמוד במקומות אחרים.אני ולייזער קלינבערג עזבנו ל”פראשקע” שם למדנו אצל הרבי המקומי, ה”בעל שארית ישראל” .כעבור זמן חזרנו והתחברתי יחד עמנואל כארזעווסקי ויחד למדנו אצל משה שוחט בבית המדרש בקלובוצק. בהתמדה רבה שיננו את המסכתות והמפרשים. נהגנו ללמוד בזוגות ו בשעות הבוקר המוקדמות ולפנות ערב- ביחידות . היינו מתפלפלים בלימוד וסופגים את קדושת התורה.

                                          חברי ללימוד

מכל חברי ללימודים בחדר ובבית המדרש ,נחרט במיוחד בזיכרוני עמנואל כארזעווסקי. הלכנו יחד לחדר ,יחד למדנו אצל משה דייטש, אצל הרב, יחד הלכנו לפנות בוקר בחשכה לבית המדרש ללמוד את תורת ה’. דרכנו הפכו גם אחיותינו -אחותי טובה ואחותו פריידל לאה-לחברות קרובות.

גדלנו ויצאנו משנות הילדות .חברי היה תלמיד מתמיד בלימודיו ,אדם יקר, חכם ,שיכולת להתייעץ  עמו בנושאים שונים. שנינו היינו ציוניים. שנינו הושפענו רבות מחסיד השפה העברית ובעל הדיקדוק – ר’ מאיר שלמה הירש, אצלו למדנו עברית. חברי נשאר נאמן לאמונתו וחייו הדתיים והשתייך לתנועת “המזרחי” בטשענסטאכוו.

לפני נסיעתי לארץ ישראל ,באתי ב 6 לפנות ערב לטשענסטאכוו ,להיפרד מחברי הוותיק עמנואל כארזעווסקי. הוא כבר היה ,אז אב לילדה קטנה וחמודה – חנה’לע, המתגוררת היום בישראל. הייתי אמור לנסוע ב 8 בערב ,אך חברי לא עזב אותי ובקש שאלון אצלו הלילה ואסע בבוקר מוקדם. גם עמנואל רצה ,רצה מאוד ,לנסוע לארץ ישראל ,אבל הדבר לא עלה בידו –והוא התקשה לעזוב את הבית.

נשארתי ללון אצלו אותו הלילה. בילינו יחד כל הערב. הלכנו להיפרד מהמלמד שלנו ר’ מאיר שלמה הירש, שהתגורר אז בטשענסטאכוו. בלילה ישנו מעט מאוד, שוחחנו על מה שעברנו יחד. עמנואל הבטיח לי לשוב ולהיפגש בארץ ישראל.

שכבר הייתי בארץ, הייתי מקבל ממנו ,שנה בשנה ,כרטיסי ברכה לשנה החדשה. באחת מהן כתב שהוא מכין את עצמו לנסיעה לארץ ישראל.אבל הגורל רצה אחרת.