סבי- החייט המאמין החרדי


משה גאלדבערג

חייהם של סבי חיים משה ושל סבתי פרומטע גאלדבערג היו טיפוסיים לחיי יהודים רבים .בהכללתם של סבי וסבתי בספר היזכור של קהילת קלובוצק אנו מנציחים גם את אורח חייהם של כול היהודים העדינים הדתיים –מאמינים, של קהילת קלובוצק, אשר תיאור חייהם אינו מוכר לנו.

סבי התגורר על גדת ה’זאוואדאס’ ( נחל סמוך ד.פ.) מול טחנת המים בעלת גלגל העץ הגדול ,אשר הסתובב יומם ולילה.אני הייתי בא לסבי וסבתי לעיתים תכופות.הם היו מהנים אותי כל אחד בתחום שלו:סבתי –בחיי העולם הזה  – בעוגיות טעימות של גבינה וביצים, אשר תמיד הייתה שומרת עבורי .וסבי אשר דאג לחיי העולם הבא שלי –והיה בוחן אותי כל שבת על חומש ורש”י.

סבי היה מודאג מאוד מאוד מרמת שמירת הדת של נכדיו.הוא היה משגיח שאתפלל כל תפילה בדיוק בזמנה ואומר ‘אמן’ ב’קדיש’ים .כי אם לא אני עלול ,חלילה,להישאר יתום …כך השגיח עלי סבי בהקפדה על הדת. הוא כה הקפיד  עלי  ,עד שקינאתי בילדים שיכולים לשחק בחצר ,בחופשיות, ולהשליך את הדלי לשאיבת מים  לתוך הבאר או לעשות מעשי קונדס אחרים.

klo132.jpg
חיים משה גאלדבערג ואשתו פרימעט

בכל חג היה סבי חווה את כל הכוונות הדתיות ,האלוהיות של כפי שהיו בכל חג: בפסח- יציאת מצרים ,חג בו כל היהודים ,כמו גם היום,היו נוטלים חלק. יום “ברכת הטל”  שהיא תפילה לפרנסה לכל השנה.שבועות – זמן מתן תורה שניתנה לכל הדורות ולכל הזמנים,ובכל שנה מתחדשת שוב ,כמו שוב עמדנו במעמד הר סיני. שיחות על סוכות ,שמחת תורה והשמחה עם ספרי התורה וחג האסיף –תזכורת לארץ ישראל שם ישב כל איש “תחת גפנו ותחת תאנתו”..לעלות לרגל לירושלים כפי שצפוי להיות לעתיד לבוא – כאשר נזכה לכך. אלה היו המחשבות בראשו של סבי בימי החגים.

כל אירוע בעולם ,קושר על ידי סבי ,לביאת המשיח. הוא באמת חיכה כל יום שיבוא המשיח .לכן לא דאג שיהיו לו רהיטים בבית.”לשם מה אני צריך לקנות רהיטים –היה נוהג לומר- כאשר כבר הכול מוכן עבורנו שם .כל יום יתכן שהמשיח יבוא וכדי שנוכל לקבל את פניו עלינו להיות נקיים מטומאה”.הוא אכן שמר על ניקיונו ,שמר על עצמו מפני חטאים .ובכל יום, קיץ וחורף,היה טובל במקווה: ” שאני מוריד עצמי למים ,אני מרגיש כמו בעת בריאת העולם,עוד לפני ה’חטא הקדמון’ שאחריו הכול נהייה תוהו ובואו….”

למרות זאת לא היה סבי זר לעניינים כללים .הוא היה קורא קבוע של העיתון “היינט” ( היום – ד.פ.) ונהנה ממכתביו הפוליטיים של איטשע,שמבחינתו היו עונג שבת.את המכתבים של איטשע ( יאושזון) היה היהודי החרדי מבאר ומפרש על פי שיטתו .בכל האירועים הפוליטיים של אותה תקופה הוא ראה התקרבות של “מלחמת גוג ומגוג”(מלחמת העולמות שתהייה לפני בא המשיח ד.פ.) ומכאן את בואו של “גואל צדק ” (המשיח ד.פ.).

בכל דבר רע בחיים בבית,היה סבי רואה טומאה,שהיא השונא הגדול של אדם.מכה או פצע שהייה על הגוף ואשר לא נרפאה עד הצהריים ,או אם הבצק של החלות לא תפח כראוי – נבעו ,על פי סבי מהטומאה ,מאי נטילת ידיים.סבי האמין מאוד גם בהשפעה שיש למתים על החיים.” אילולא המתים ,לא היה העולם קיים עוד כבר מזמן.לפיכך הוא היה מכוון במיוחד,בתפילת שמונה עשרה, באותם קטעים המדברים על תחיית המתים.

במשך שנים ליוויתי אותו ,בכל ערב ראש חודש ,ל ‘בית עולם’ (בית קברות ד.פ.).הסבא היה משוכנע שבערב ראש חודש יורדות הנשמות מעולם האמת ,ומרחפות על פני הקברים.בזמן זה הן נכונות לקבל את התפילות של קרוביהם ולהעביר אותן לעולמות עליונים בשמים.מעולם לא חסרו לו בקשות אל המתים :פרנסה,בריאות ,לחתן בת,לשחרר בן מידי הגויים ( מהצבא)ובאופן כללי ישועות ליהודים ובואו של “גואל צדק”.

בנפרד,היה נוהג להתפלל ממושכות על קבר סבו שמואל ,שעל פי המסורת במשפחה ,היה בעל נס גדול.במשפחה נהגו לספר כיצד הציל סבא שמואל את קלובוצק משריפה. היה זה כאשר אחד הבתים עלה באש והרוח נשאה את הלהבות על פני העיירה.באו חשובי בעלי הבתים אל ר’ שמואל ובקשו שיתפלל.הוא לקח את מקלו עם ספר עתיק והלך אל האש.אחרי תפילה קצרה ,הרים ידו אל השמים וכאילו כיוון את הרוח לאן הוא רוצה שהיא תפנה.מיד שינתה הרוח את כיוונה והעיירה ניצלה.

המצבה של סב סבי שמואל הייתה עשויה עץ  וישנה מאוד מלאה בטחב ירוק.בכל פעם שסבי בא לבית הקברות היה מנקה את הטחב וקורא את התאריך.בזמני –שנות העשרים – היה הקבר ,לפי חישובו של סבי, בן 119 שנה “מיום הפטירה”.לידו היה הקבר של סבתא רבא חוה.בדרך חזרה מבית הקברות ,היו יהודים מאחלים לסבא ” שיהיה לך כל טוב באמת “

לסבי היו חיים קשים .הוא התפרנס מתפירה.הוא היה עמל יומם וליל עם המחט , מספרים והמכונה,הוא עבד “טאנדייט” (מכין בגדים לא על פי הזמנה ספציפית ד.פ.) ומוכר בשוק .בקיץ בחום בחורף בקור המקפיא , היה קם באמצע הלילה כדי להגיע לשוק בשעת בוקר מוקדמת עם הסחורה.היה עליו לפרנס משפחה גדולה של בנים ובנות.שטר חוב אחד רדף את השני .כשבגרו בניו עשה את כולם לחייטים.בביתו “שוחחו” מכונות התפירה מהבוקר עד שעת לילה מאוחרת .היה גם קשה לחתן את הבנות.

לאט לאט התפזרה המשפחה.ארבעה בנים עזבו לאנגליה. השולחן הגדול בו שרו זמירות בשבת ,התרוקן.הסבא היה מקנא במשפחות ששמרו על הקן ועל שלמות המשפחה.

באחד המקרים ,שסבא קיבל תמונה מאחד הבנים ,הוא הביט בהם עמוקות ואמר לי: ” האם אתה יודע את פרוש הפסוק ” יהיו חייך תלויים לך מנגד”? אני אסביר לך ” והסבא הסביר : “ילדיך ,היקרים לך כמו חייך ,יתלו את תמונותיהם על הקיר מולך. את התמונות תוכל לראות אולם לא אותם .זה גורלי…”

מאוחר יותר היו שולחים תמונות ,כשהם לבושים בפראקים וצילינדר,עם רעיותיהם וחמותיהם –בשמלות ערב עם מחשופים. הסבא התפלא מאוד ושאל על סגנון חייהם :” הזאת נעמי ? – האם אלה הם ילדי ? ” לא חלף זמן רב עד ש הגיעו תמונות של נכדים ולסבא הייתה דאגה חדשה.הוא החל לשאול את ילדיו האם הנכדים התחילו ללמוד חומש ? לאיזה חדר הם הולכים ללמוד? .התשובות שקיבל היו כי הילדים לומדים בבית ספר בו לומדים גם עברית.כדי לעשות נחת רוח לאב ולאם ,שלחו לו הבנים את העבודות בעברית שהכינו הנכדים בבית הספר.

לסבא הייתה קורת רוח גדולה מנכדיו הלונדוניים.הוא היה נושא עמו את העבודות של הנכדים ומראה אותם לכל אחד ואומר:”הא האם אתה באמת חושב כי שם הופכים הילדים לגויים.הנה, ראה לשון הקודש .נסה אתה לכתוב מכתב בלשון הקודש ,עם ניקוד .לא ! התורה לא תישכח מילדי ומילדי  ילדי ?”

במילים אלה ,הוא למעשה רצה להרגיע גם את עצמו.אולם,בשקט כרסם הספק במוחו.פעם לאחר לימוד פרקי אבות בשבת ,הוא אמר לי בקול שבור:

“אברהם,קיוויתי שבכל הנוגע לילדי – הם יהיו בני תורה וימשיכו במסורת הדורות.אבל, לא זכיתי לכך.כה רציתי כי לפחות אחד נכד אחד שלי יקבל על עצמו ירושה זו.יש לך ראש טוב ללימודים ,אם רק תרצה תוכל להיות רב “.

הרגשתי תחנונים בדבריו .לא נהייתי לרב ,אבל למדתי בהתמדה גדולה.כאשר נרשמתי לבחינה ב”גמרא” וב”מפרשים” אשר גרמה להתפעלות בקרב מביני דבר ,הרגשתי שעשיתי לסבי נחת רוח גדולה.אבי,תוך הבנה עם סבי ,רצה לשלח אותי לישיבה.אולם,אז כבר הייתי שבוי ברעיון הציוני,וכבר לא קסם לי להתיישב לשנים ,לשפשף ספסל ולשרוף זמן.

שסבי נכנס לשנתו השבעים ,השתנה לחלוטין מצב רוחו .בניו ,באנגליה, התעשרו ולא שכחו את הוריהם. הם הסדירו להורים פנסיה לכל ימי חייהם.הסבא כבר לא היה צריך לעבוד .הוא היה יכול ,יחד עם אלטיטשקע-זקנתו – (אשתו) לחיות ברווחה ולחלק צדקה ביד רחבה.אולם, הוא לא יכול היה להיפרד לחלוטין מהעבודה ,ולעיתים קרובות היה חוזר למספרים ומחט פשוט מתוך כוחו של ההרגל.יחד עם זאת חיים טובים – לא היו להם.הזוג החל לסבול ממחלות שונות.אולם,סבי לא התרגש מהצרות החדשות ,והסביר את המצב לפי פרוש רש”י :אומר רש”י – “ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף” – כלומר יעקב רצה בחיים שלווים, אך אז נפלה עליו הצרה עם יוסף ( חטיפתו של יוסף על ידיד אחיו ומכירתו למצרים –ד.פ.)” .ממה שארע ליעקב  הסיק סבי – “אם יעקב ,שתמונתו חקוקה על כסא הכבוד,לא נענה כשביקש לוותר על עולם הבא שלו בתמורה לחיי העולם הזה (כנראה הכוונה שיעקב ביקש לוותר על חיי עולם הבא שלו – בתמורה לחזרתו של יוסף ד.פ.) כיצד יכול אדם ,בשר ודם קטן כמוני, להשיג חיים ללא ייסורים לחלוטין.הרי אני עלול ר”ל (רחמנא לצלן- ה’ ישמור ד.פ.) לבזבז ,בעולם הזה,את מה שהכנתי לחיי העולם הבא”.סבי הצדיק את הדין וקיבל בשלווה את הייסורים,מהם סבל בשנות זקנתו.

בני הזוג הזקן אהבו איש את רעותו .כל חייהם עברו בהרמוניה ,יחד עבדו תוך עזרה הדדית .שהחל הסבא לעבוד בחייטות החלה הסבתא ,בזריזות בלתי רגילה,להכין חורים בבגדים ולתפור כפתורים וכך החלה גם לנהל את העבודה.הניקיון בבית היה לשם דבר,למרות שהייתה שם ריצפת עץ.גם הסבתא הייתה אישה חרדית מאמינה ,כמו הסבא,ונהגה למרר בבכי בתחינות בעת הדלקת נרות שבת.בדיוק כמו הסבא, היא נהגה לבקש מריבונו של עולם עבור בני ביתה: לבנים – שישתחררו מידי הגויים ,שתהייה בבית פרנסה,שלבנות ימצא זיווג ראוי ועוד.

בשנות זקנותם השקיעו הסבתא והסבא מחשבה רבה על העולם הבא.פרט לכך שהם ‘ציידו’ את עצמם במצוות ובמעשים טובים , הם חששו שמה יופרדו לאחר מותם.

נחת רוח רבה שבעו  ,הזוג הזקן,מבנם שמואל שהגיע לביקור מאנגליה.כל העיירה סערה סביבו.כאשר עלה לתורה,הוא תרם ביד רחבה לכל מוסדות הצדקה,ובכלל חילק צדקה לנזקקים.הסבא הוביל את בנו העשיר לקברי אבותיו בבית הקברות, וביקש ממנו לקנות חלקת קבר בו יוכלו הוא והסבתא לנוח במנוחה יחד עם אבותיו.

שמואל רצה להרגיע את אביו ,בטענה כי מוקדם מידי לחשוב על העולם הבא.אולם,הסבא השיב לו בפסוק: “בכל עת יהיו בגדיך לבנים” –  רמז לכך שיש להיות ,תמיד, מוכנים לקראת המוות.הבן מילא את רצון אביו .ה”טרנזקציה( העסקה – ד.פ.)” נחתמה .ה”חברה קדישא” קבלה הון כסף ואילו הסבא וסבתא קיבלו חלקת קבר עוד בחייהם.

                                                          ****

בקשר למותה של  הסבתא  סיפר אבי ז”ל :אבי נהג לבקר את הסבא בשעת בוקר מוקדמת.באחד הימים ,פגש אבי את הסבא אומר ,כרגיל, תהילים ומעמדות.הסבתא ,שכבה עדיין במיטה.לפתע ביקשה מהסבא שיקרא לה את מכתבו של לעייבלע בנם.תוך כדי קריאה ,ביקשה מים – במהירות הכניסה את ידיה למים ואמרה :” עכשיו סיימתי”.היא מתה במיתת נשיקה ,בשנת – 69 לחייה .

סבי הזיל דמעות רבות על מות על חברתו – כפי שקרא לאשתו.הוא לא הרשה  לעצמו להינחם ואת צערו הוא הסביר בפסוק ,כפי שיעקב אבינו התאבל על רחל: “מתה עלי רחל..”. לא עזר שבתו יוכבד נכנסה לגור עימו ונהגה בו במלכותיות.הוא לא הפסיק לבכות .הוא השקיע עצמו בספרי מוסר ודיבר תמיד על חיי הנשמות בעולם הבא.הוא ציפה ליום בו יוכל להצטרף לחברתו בעולם הבא בגן עדן.

בקשותיו האחרונות של הסבא מנכדיו היו:שנעסוק בתורה ,נשמור על יהדותנו וכאשר יבוא יומו לעבור מ”עולם השקר” ל”עולם האמת” שלא נלין את גופתו בבית בשבת.

איחוליו האחרונים ,האחרונים ביותר ,אכן התקיימו.אחרי מחלה ממושכת הוא נפטר בערב שבת ז’ אדר. הוא גסס במשך זמן ממושך.הנשמה לא רצתה לעזוב את גופו.חששנו מאוד כי לא נוכל לקיים את בקשתו האחרונה.אולם,פתאום שעתיים לפני הדלקת נרות –הוא החזיר את נשמתו בטהרה.עלה לי הרבה כסף להסדיר את כל ההליכים בזמן כה קצר.היינו צריכים “למרוח” על ימין ועל שמאל .15 דקות לפני הדלקת נרות הובא סבי לקבר ישראל בשכנות לחברתו ,כפי שכינה את הסבתא בחייה.

סבי חיי 72 שנים ,כאיש תם,עמל ,ירא אלוהים. איש בימי חיי, לא השפיע עלי כפי שעשה זאת סבי.מי ייתן וזיכרונות אלה יהיו מצבה על קברו ,על קברי כל יהודי קלובוצק הישרים מהדור הקודם,אשר מצבותיהם נקרעו וחוללו ביד גויים טמאה.