דארא ווייס

נכתב ע”י יעקב שפערלינג

דודי, ר’ משה שפערלינג ,היה יושב הראש של הקהילה בקלובוצק במשך שנים רבות. לפני פטירתו הוא השאיר צוואה בה כתב כי בן אחיו –אבי ,ברוך שפערלינג ,יהיה ראש הקהילה אחרי שהוא ,משה שפערלינג, יעבור לעולם האמת.

כאשר נפטר ר’ משה שפערלינג ,קבלה העיירה את הצוואה שלו ובחרה את אבי לראש הקהילה.זה היה בשנת 1934. הייתי אז בת 9 שנים.

המשפחה שלנו הייתה מרוצה מהבחירה ,כיוון שהתפקיד של ראש הקהילה עבר במשפחה בירושה.בבית ,אצלנו ,ספרו תמיד כי הסבא ר’ שמואל שפערלינג היה דאזאר של הקהילה והוא אשר קבל לעיירה את הרב הענעך גאלדבערג לרב בקלובוצק.סבי התייחס לרב ביראת כבוד עמוקה עד שהסתלק מהעולם.

כאשר אבי, ר’ ברוך שפערלינג ,קבל על עצמו את תפקיד ראש הקהילה ,הוא החל להנהיג שינויים ושיפורים בחיי הקהילה.בבית בכנסת ,שהיה אחד מבתי התפילה ההיסטוריים בפולין .הוא הכניס נברשות קריסטל ותאורת חשמל.הקירות צופו במאכאגאניע –פאניר לפי הדוגמא של בית הכנסת שבטשענסטאכוו.

הציפוי והצבעות  הפנימית בבית הכנסת, הייתה עוד מתקופתו של דודי ר’ משה שפערלינג ,שהביא בזמנו את הצבעים המומחים הטובים ביותר. הם נתנו לתקרה מראה של הרקיע וממנו נצצו כוכבים.על הקירות היו המזלות וסמלי השבטים.

למרות הקשיים הכספיים ,דאג ר’ ברוך שפערלינג לכסות את בית הכנסת בגג מפח.העבודה התחלקה בין כל הפחחים של קלובוצק כדי שאיש לא יקופח.יהודי קלובוצק הבינו את הצורך בתוספת התשלום שהוטלה עליהם ולא התייחסו לכך .אולם, מה שהטריח אותם מאוד היו מסים שהטילה עליהם הממשלה הפולנית . אך למרות זאת נתנו משארית כספם,מחסכונותיהם,תרומה לצורכי הקהילה.לכן הייתה לכל יהודי קורת רוח רבה  כאשר ישבו בקלובוצק במקום קדוש. בבחירות הבאות לראש הקהילה שוב נבחר דודי לתפקיד .הוא קיבל את המספר הגדול ביותר של הקולות.

פרט לתפקידו כראש הקהילה היה ר’ ברוך שפערלינג גם יו”ר של האגודה “טאז” –”טאוואזשיסטווא אכראני זדראוויא זשידווו”  (- חברה להגנה על בריאות היהודים),שלה היה תפקיד משמעותי בשמירה על בריאות הציבור היהודי בקלובוצק. “טאז” שלחה ילדים שסבלו ממחלות ריאה להירפא באטוואצק.בפעילותה של “טאז” נטלו חלק גם נשים מקלובוצק. אני זוכרת שמות של פעילים הבאים ב”טאז” :גב’ לאפידעס ,טאבע אונגליק (חיה בישראל) ,גב’ מאסס ,פאלא לוביצקי ,בעלא קורלאנד – זיגעלבוים (חיה בישראל),ואימי שרה.האגודה נתנה תרופות לחולים עניים ורכשה בתי ילדים .אחד מבתי הילדים היה בקלובוצק עצמה .המקום נוהל על ידי העלקא וויינרייך ,מורה במקצועה,אשר ארגנה לילדים  משחקים שונים ובילויים.

כראש קהילה נשא ר’ ברוך שפערלינג ,באחריות מלאה על חיי היהודים וקיומה של הקהילה היהודית בקלובוצק.בשעה שהיה צורך לעזור ושמור על הכלל מסכנות ,הוא התעלם מכל הסכנות האישיות .

כך היה בתקופות העצובות של שנות השלושים כאשר הפשיסטים האנטישמיים החלו לערוך כל מיני צורות של פוגרומים – והגיעו גם לקלובוצק.אבי לא חסך כל מאמץ והקדיש את חייו לפעולות הצלה עד שהבטיח את חייהם וקיומם של הציבור היהודי בקלובוצק ( דברים נוספים על האנטישמיות בקלובוצק, בשנות השלושים ,מפורטים במקום אחר).

כך הנהיג ר’ ברוך שפערלינג את הקהילה עד לבואם של הגרמנים הרוצחים.

עם פרוץ המלחמה ,כאשר החלה מנוסת הבהלה מפחד הגרמנים המתקדמים ,ברחנו גם אנו עם אבי, לדרכים כפריות צדדיות. הגרמנים אשר פגשו את הנמלטים ,עצרו את הגברים והתירו לנשים וילדים להמשיך בדרכם.הגברים הובלו ,ברגל ובקבוצות גדולות לכיוון וואלשטשאווע.

אבי הצליח לברוח מהגרמנים .הוא רץ חזרה לביתנו.שהגיע הביתה ,הוא מצא אותו ריק ,הכול נלקח ,חלק על ידי הגרמנים וחלק על ידי הפולנים.

אחרי שבועיים ,בהם שהה בבית, אסרו הגרמנים את אבי,יחד עם הנציגים של הקהילה היהודית והרב ר’ הענעך גאלדבערג. הם נכלאו בבית הכנסת ,והגרמנים דרשו עבור שחרורם סכום כסף גדול.אם לא ייאסף כל הסכום שנקבע בדיוק ,הודיעו הגרמנים ,כי ירו בכולם.

אמי הרעישה עולמות ,רצה אל כל מי שיכלה ,אבל לא הצליחה לגייס כסף.גם תחת סכנה זו לא איבד אבי את המחשבה הצלולה ,ועלה בדעתו לפנות אל הגרמנים ולהציע להם לשחררו אותו כדי שהוא ילך ויגייס את הכספים שהם דרשו עבור שיחרורם.הגרמנים הסכימו להצעתו.

ר’ ברוך שפערלינג המשוחרר החל לפעול לגיוס הסכום שדרשו הגרמנים.כולם הבינו את הסכנה בה נתונים ראשי הקהילה האסורים ומה יקרה אם לא ייאסף הסכום שנדרש. היו גם אנשים אשר היו נותנים את כספם האחרון להצלת יהודים.אולם,היו אלה אנשים אשר להם לא היה כסף לתת.דווקא יהודים אלה הביאו  את התכשיט האחרון שהיה ברשותם, כיוון שכסף –לא היה : פערל איזראעלעוויטש האלמנה של מארק הביאה שרשרת זהב,מזכרת מבעלה.ר’ יחיאלקע איזראעלעוויטש ויתומי רונדיק (?) ילדים של מארעק (ראזענטאל) ,נתנו את שארית רכושם הדל בזהב.בתו של ר’ שלמה ווייס – פעסעלע נתנה חפצי זהב בעלי ערך רב .כך ,בסופו של דבר ,גויס הסכום הנדרש וכל האסורים שוחררו.

זמן קצר אחרי השחרור ,הגיעו אנשי גסטאפו מטשענסטאכוו וחפשו את ראש הקהילה היהודית .כיוונו אותם לר’ ברוך שפערלינג .אנשי הגסטאפו  באו אליו ודרשו ממנו להגיש להם ,בפרק זמן שקבעו ,רשימה של כל היהודים הנמצאים בקלובוצק. הרשימה נועדה להימסר ,תוך פרק זמן שנקבע,למפקד הראשי של בגסטאפו בטשענסטאכוו .אם לא הוא – ראש הקהילה ,יוצא להורג.

ללכת ברחוב ,הייתה ,באותו זמן, בחזקת סכנת נפשות.ר’ ברוך שפערלינג ,נאלץ לעבור מבית לבית ולרשום את שמות המתגוררים בהם. מחלקה צבאית עצרה אותו ברחוב, והובילה אותו למפקד.שם עינו אותו הגרמנים בסדיסטיות.הם תלו אותו ברגלים והכו אותו מכות רצח.שנודע על כך למשפחתנו ,רצו כולם למפקד ושם צעקו ובכו עד שהגרמנים פתחו את הדלת ואבי נזרק החוצה מוכה ,מכוסה בבוץ וללא הכרה.

לקחו אותו הביתה .לא היה אף רופא שייתן לו עזרה ראשונה. רצנו ברגל לטשענסאטאכוו .שם לא רצה אף רופא לסכן את חייו ולבוא לקלובוצק.

אני הייתי צעירה מאוד ,באותם ימים ושהיתי בטשענסטאכוו. ששמעתי על האסון תפסתי דראשקע (כרכרה ), ונסעתי מהר לקלובוצק, ומשם הבאתי את אבי לטשענסטאכוו לביתו של דודי איציק לייב שפערלינג.

אך בית חולים לא פעל אז.בן דודי ד”ר שפערלינג טיפל באבי.האחלמה ארכה ששה שבועות .כאשר חזר אבי הביתה,כבר לא היו שם חיילים גרמניים.את מקומם תפסו שוטרים גרמנים ,שלא הביעו שנאה מיוחדת ליהודים אלא דרשו מהם לויאליות בלבד.המשטרה הגרמנית דרשה לפתוח שלוש חנויות כדי למכור מזון ליהודים.חנות אחת קבלה אמי פייגל.בשנייה –בתו של מאנטשע אונגליק,שבעלה נורה על ידי הגרמנים.את החנות השלישית קבל אייזיק ווייספעלנער,חתנו של מאיר שפיגלער.באתם ימים לא היה רע ליהודי קלובוצק.הם עבדו והתפרנסו והתנהגו בחופשיות.

מצב טוב זה ,נשמר עד בואם של ה”יהודים היפים”  – היודנראט מסוסנווויץ: יאסנע,ווינער ו- מערין.הם רצו להצטיין בעיני הגרמנים ,בכך שישלחו כמה שיותר יהודים למחנות עבודה ולהשיג לגרמנים כסף כל חודש.אבי התנגד להוצאת יהודים לעבודה ולגיוס קבוע של הכסף ,בטענה כי אין לו אנשים לעבודה וכי הם עניים.

הקומיסרים של היודנראט ראו כי עם אבי לא ישיגו דבר ,ולכן הם גייסו אנשים אחרים שהיו מוכנים,בגלל אינטרסים אישיים ,לעבוד עם היודנראט מסוסנווויץ.

בדיוק בימים אלה ,התחלפה צמרת המשטרה והגיעה מפקדה חדשה.אנשי היודנראט מסוסנווויץ ניצלו הזדמנות זו והלשינו על ראש הקהילה ברוך שפערלינג שהוא נוכל עשיר ומחבל בסדרים של הגרמנים.

המשטרה אסרה את אבי והחרימה את כל רכושו.שלושה ימים לקח להם להוציא את כל החפצים מהבית .הגרמנים שהיו שם הודיעו כי הם ישרפו את הבית ואילו את אבי ישלחו למחנה.

הליבידזער שררה (גוט באזיצער)* ,היה באותה התקופה ראש העיירה.הוא עשה הרבה טוב ליהודים.למרות שמוצאו היה גרמני והוא היה גיסו של המושל הנודע האיום – פרנק ,היה ה ‘ גוט באזיצער ‘פטריוט פולני. אותו פריץ נשלח לאחר מכן למחנה השמדה ,כיוון שלא הסכים להירשם לרשימת העם הגרמני.בתחילה, שהיה ראש העירייה של קלובוצק,הוא התערב אצל הגרמנים לטובתו של אבא ובמאמץ גדול ותשלום סכום כסף גדול הצליח לשחרר את אבי.

אחרי השחרור ,כבר לא חזר ר’ ברוך שפערלינג להיות ראש הקהילה. לקהילה היה מנהיג אחר שאושר על ידי מרכז היודנראט בסוסנווויץ.אבי לא חזר גם לעסוק בענייני ציבור .לכן, הוא נשלח לעבוד ,בעבודה קשה, ליד העיירה.אולם הפקחים הפולנים ריחמו עליו ושלחו אותו הביתה.גם את אחי אהרון דוד שפערלינג נשלח לעבודות ,והוא בן שש עשרה שנה למרות שבדרך כלל לא נשלחו אלא בני 18 ומעלה .אולם ,גם זה היה מעשה נקמה נגד אבי ומשפחתו.

כאשר הגרמנים החלו להחרים בתים – היה ביתנו הראשון שהם לקחו.כל משפחתנו נשלחה לקזשעפיץ.אחרי השתדלויות רבות ,חזר אבי לקלובוצק והוא התגורר בשוק ליד אמו.

בחודשים הראשונים של שנת 1942 כבר היו יהודי פולין נתונים לבהלה. היה ברור כי קרוב המועד  לחיסולו של הגטו.ביוני 1942 כבר ידענו בוודאות על סוף קיומו של הגטו.נפרדנו מקרובים וממכרים ויצאנו לדרכים דרך שדות ויערות שהשתרעו לאורך הסמוגעס.אבי וגרוינעם ווייפעלנער הכירו גוי ,אשר גר בקרבת הגבול בין ה”רייך” **ובין ה”גענעראל גוווענעמענט” ***.

תמורת סכום כסף גדול ,העביר האיכר הגוי קבוצה גדולה ,של כ 30 יהודים את הגבול ,פשע אשר עונשו היה מוות. כולם עברו בשלום והגיעו לטשענסטאכוו. אחרי שישבו שם שלושה חודשים ,ביום כיפור 1942 הגיע הפינוי של יהודי טשענסטאכוו לטרבלינקה.

הורי ,יחד עם כל יהודי טשענסטאכוו והסביבה נשלחו למחנה המוות.אני נותרתי בודדה ,ללא משפחה,ללא מכרים.אחי נשלח לאן שהו למחנה עבודה ,ולא היו לי כל ידיעות ממנו.

בערך 3 חודשים מאוחר יותר ,הביא לי יהודי שברח מטרבלינקה ,דרישת שלום מאבי. הוא סיפר כי אבי חי ועובד במחנה העבודה.

אחרי המלחמה סיפר לי, ישעיהו לאכמאן מזאלאשין ,אחד משבעת היהודים שנותרו בחיים בטרבלינקה ,כי הוא היה גר יחד עם אבי וכי השתתף בהתקוממות נגד התליינים במחנה.חלקם הגדול של המתקוממים נספו בקרב הבלתי שקול ,ביניהם גם ראש הקהל האחרון של קלובוצק :אבי ר’ ברוך שפערלינג זכרונו לברכה.

*כינוי שניתן לפולני אמיד ממוצא גרמני שחי בעיירה בשם ליבידזה  בסביבת קלובוצק . מילולית :האיש מליבידזה ,בעל ההשפעה, האמיד

**  הרייך –  השטח שהיה בשליטה גרמנית ישירה

*** גענעראל גוווענעמענט – השטח אותו ‘השאירו’ הגרמנים ל”ממשל עצמי” פולני ובראשו עמד   הגנרל הנאצי פרנק ששלט מקרקוב.

ה’גבול’ בין הרשויות הללו עבר בין קלובוצק לצ’נסטחוב

ההערות הנ”ל שלי ד.פ.