שארית הפליטה של יהודי קלובוצק מנציחה את זיכרון משפחתם וקרוביהם על ידי פרסום תמונות ששרדו ועל ידי תיאור חייהם ומותם.
ועדת ספר קלובוצק התחייבה להכניס ל ‘ספר קלובוצק’ את כל השמות , התמונות והחומר הכתוב של כל היהודים שהושמדו. למרות זאת לא עלה בידנו להציג רשימה מלאה ולאסוף את כל החומר על משפחות שנכחדו.
מאכא ווייכמאן
משפחת ווייכמאן
נולדתי בקזשעפיץ ,והתחתנתי בקלובוצק עם זלמן ווייכמאן. היו לנו ששה ילדים, שלשה מהם היו בוגרים .עד שנת 1941 מנתה כבר משפחתנו שנים עשר איש. בלבנו הייתה תקווה כי יעלה בידי משפחתנו להישאר ביחד עד סוף המלחמה, אולם הגורל רצה אחרת.כאשר הגרמנים לקחו את כל האנשים הצעירים מקלובוצק ושלחו אותם לעבודה בגרמניה ,היו ביניהם גם בני וחתניי.מיד לאחר מכן קבל גם בעלי הודעה להתייצב ,יום יום לעבודות.בזמן זה הוקם גם המחנה בזאגאזש.
ביולי שנת 1942 ,בעת ה”אוסזידלונג” (פינוי )של קלובוצק,ברחו רבים לטשענסטאכוו ,ביניהם גם אני.לא ידענו לאן אנו רצים ,כל אחד לחם על חייו.כל יום וכול לילה נשארו לנו עמוק בזיכרון.משפחות שלמות נקרעו .
שלושה חודשים מאוחר יותר ,ביום כיפור, החל הפינוי בטשענסטאכוו.בתי רחל נלקחה ונשלחה.אני ברחתי חזרה ועברתי את “הגבול” לבעלי וילדי ,אשר היו במחנה זאגאזש. הברחת הגבול הייתה ,בפועל, צעדת מוות .רבים נתפסו ונורו במקום.
עלה בידי לעבור ולהגיע בשלום למחנה זאגאזש. היו שם שש מאות עובדים ועובדות.עבדנו קשה מאוד.באותו זמן חסלנו את בית העלמין היהודי .לקחנו את המצבות והשתמשנו בהם לסלילת הדרך: יום זה חרוט היטב בזיכרוני.לבי כאב עלי ודמעות עלו בעיני כאשר עקרנו את המצבות ממקום מנוחת העולמים של אחינו בני קלובוצק והשתמשנו בהן לסלילת הדרך .
בחודש יולי 1943 ,בעת חיסול המחנה בזאגאזש, הכניסו את כולנו לקרונות סגורים ונעולים ושילחו אותנו מהמקום. בעלי אמר אז לילדינו ,כי הוא נפרד מקלובוצק בו הוא ,הוריו והורי הוריו נולדו.
בקרונות הסגורים הובילו אותנו אל בלעכאמער ,למחנה עבודה.במקום נערכו הגרמנים סלקציה –צעירים ובריאים נשלחו לעבודה.ילדים בני 10-12,רצו גם הם לעבוד.אולם,לא עזרו להם הבכיות והבקשות.הרוצח הגרמני ,לודוויג הצולע ,עם כלביו הנרגנים, שילח אותם בליווי אנשי האס.אס. יחד עם המבוגרים ,שלא נראו מתאימים לעבודה, אל תא ,וממנו נשלחו לאושוויץ לעד.למרות שהייתי כבר מעל גיל חמישים שנה ,נראיתי צעיריה לגילי ,נשלחתי לעבודה בבית חרושת לתחמושת במחנה ‘לודוויגסדארף’ ליד ‘ברעסלוי’.
זלמן ,בעלי,עבד במחנה השמדה עד 1944 ומת מרעב.שני בני וחתן, נספו שעות ספורות לפני השחרור.אני נותרתי בחיים, כי המחנה שלנו לא חוסל .למרות שהורעבנו , החזקנו מעמד עד לבואו של הצבא הרוסי ב 8 בחודש מאי 1945 ששיחרר אותנו.
היום אני נמצאת ,עם ילדי בשוודיה.
.
יאנקל משה אונגליק , פריז
משפחת אונגליק
מאז ומתמיד ,כאשר בני משפחת אונגליק נפגשו,העלינו השערות לגבי המקור של שם משפחתנו.אולם ,אך פעם לא הצלחנו להבין מהו מקור השם המוזר הזה.
אתחיל באזכור בני משפחתנו עם הסבתא רבתא איידל וסבא רבא לייבוש.
היו להם ששה בנים : משה,קאפל,משולם(שילעם),שמשון,איציק ודוד.בתקופה זה התרחבה המשפחה מאוד.לאחר מותה של הסבתא רבתא ,היו בכל הבתים ילדים עם השמות לייבוש ואיידל.כך שברבות הימים לא ניתן היה לקרא למשהו סתם לייבוש אונגליק ,כיוון שלא ניתן היה לדעת למי מבעלי השם לייבוש מתכוונים.היה צריך לאמור לייבוש אונגליק מ ‘דרך קזשעפיצק’ ,או לתת סימן מזהה אחר.עם הזמן,עזבו רבים מבני המשפחה את קלובוצק, והתפזרו לארבע רוחות עולם.אין כמעט מקום בעולם בו לא תמצא אחד מבני משפחת אונגליק מקלובוצק.
אזכיר את הקרוב אלי ביותר ,הסבא קאפל אונגליק,אשר חיי עד אחרי מלחמת העולם הראשונה.את בנותיו הוא חיתן עם בני תורה .החתן המבוגר היה יידל דאווידאוויטש ,יליד פאנטשנע ,שעזב מאוחר יותר ללונדון.החתן השני היה יאסל מארקאוויטש,ילד זאלאשין, הוא היה מלומד וחסיד אלכסנדר.הוא היה אהוד על תושבי קלובוצק – בהיותו בעל תפילה טוב,מוהל,ותמיד לקח חלק בפעילויות של גופים שונים שעסקו בענייני ציבור.
יאסל מארקאוויטש היה המייסד של חברת “ביקור חולים”.בזמן הכיבוש ההיטלראי ,הוא נרצח על ידי הגרמנים.
לפני מותה ,כינסה סבתנו לאה את ילדיה ונכדיה ונפרדה מהם .מילותיה האחרונים היו :מדור יפה שכזה אני מסתלקת..
הורי :משולם ופרימעט שיינדל ,נורו בקלובוצק, על ידי הגרמנים.הם הסתתרו בעליית גג במשך זמן ממושך.שגבר עליהם הרעב, הם התייצבו בעצמם בפני הגרמנים אך נורו על ידם.בחיים נותרו: אברהם (חיי בישראל) וכותב זיכרונות אלה.
.
אריה גוטרמאן , ישראל
משפחת גוטרמאן
אני נכדם של ישעיהו הארצקע ופריידל גוטרמאן ,אשר היו סוחרים טובים וניהלו בית יהודי חסידי ,עם מסורת ,תורה ומצוות.הם גידלו את ילדיהם בכבוד.עבור בנותיהם הם חיפשו חתנים חסידיים ,ולבנם – כלה טובה.שניהם ,גם הסבא וגם הסבתא נפטרו בשבוע אחד בחודש חשוון תרפ”ג והשאירו אחריהם 9 ילדים.
בקלובוצק גרו :
חנה ובעלה יהושוע ישכר ראזענצוואייג וארבעה ילדיהם. יהושע יששכר היה חסיד רדומסק .הם אבדו כולם יחד.
טובה ובעלה שלמה ושני ילדיהם ,אבדו כולם יחד עם כל יהודי קלובוצק.
יעקב פייבל ומשפחתו גרו בלודג’. עם פרוץ המלחמה הם הסתלקו למקום כלשהו.כעבור מספר ימים מצאו את גופתו של יעקה פייבל תלוייה על עץ ,לא הרחק מהעיירה ‘יעזעוו’.אשתו חיה עם שני ילדיהם הצליחו להגיע לטשענסטאכוו ואבדו שם.
אברהם יחיאל אבד בלודג’.
הורי התגוררו בקלובוצק עד שנת 1933 .אבי, הערש גוטערמאן, חסיד גור, נטל חלק בכל פעילויות הצדקה.הוא היה תמיד גבאי של ‘קופת מאיר בעל הנס ‘ וב ‘חברה ביקור חולים’. לאחר מכן עברנו ללודג’.היינו שבעה ילדים :גיטל, אריה, בעיילה, חנה, קריינדל ,מענדעל ופריידל.
ההורים ומספר ילדים נשלחו על ידי הגרמנים לטשענסטאכוו ומשם לטרבלינקה –שם הושמדו.יום הזיכרון שלהם הוא יום שני של חול המועד סוכות.
מבני המשפחה ,מתגוררים בישראל דודתי חיה ובעלה בן ציון גרינפעלד, כותב שורות אלה עם אשתו פייגל ובן.
צביה מענדעלעוויטש – פייגע ,קנדה
משפחת פייגע
אבי סבי ,משה פייגע היה גר בקלובוצק. היו לו מספר בנים ובנות ,אשר נטלו חלק חשוב בחיים היהודיים של קלובוצק. בנו הבכור -שמעון – היה המנהל של בית החרושת הגדול למנורות בטשענסטאכאוו וחבר מועצת העיר .הבן השני אברהם ,היה גר בקלובוצק והיה גבאי של חברה קדישא ואף חבר מועצה במשך תקופה ממושכת .הבן השלישי – שמואל לייב ,סבי,היה סוחר תבואה.אשתו –סבתא ליבע ,הייתה מוכרת חלב.את החשבונות הייתה מנהלת על הקיר,רושמת בקווים בגיר את החובות.שניהם נפטרו בשיבה טובה וכבוד רב.הם השאירו מספר בנים ובנות ,שמכולם רק אבי נפטר במיטתו.האחרים נספו בגיהינום של היטלר.
אבי,דניאל ,היה יהודי דתי.בשבתות וחגים היה לובש קפוטת משי וכובע מקטיפה. אחרי מלחמת העולם הראשונה הוא שינה את עמדתו מספר פעמים.שאלוהים ישמור אותנו ממלחמות נהג לאמור,כיוון שמלחמות הן גיהינום ליהודים.הקורבן הראשון הוא תמיד יהודי.אבי עסק בסחר עצים והיה השותף של יצחק כאדע.
פעם, ששהה אצל אחותו בוויעלון,הוא חלה.מיד הביאו אותו לקלובוצק,ומיד הזעיקו רופא מטשענסטעכאוו. מצבו החמיר.בליל שבת ,לפני פטירתו , באו לביקור חולים הרב ומספר חסידים. בשבת ,לפנות בוקר, י”ז שבט, הוא החזיר את נשמתו לבורא עולם.
אמי ,פייגל ,נפטרה בטשענסטעכאוו.
בעלי יאסל מענדעלעוויטש היה קונדיטור.הייתה לנו קונדיטוריה ממנה התפרנסנו יפה.היו לנו 4 ילדים ,כולם תלמידים טובים.בעלי עזר לאנשים רבים .כאשר היו כאלה שלא הצליחו למכור את מרכולתם היו אנשים מביאים אותה אלינו –חמאה,גבינה וביצים.תמיד שילמנו לספקים כך שלא יגרם להם הפסד.נטלנו חלק בכל מבצע סוציאלי שהתקיים.
שפרצה המלחמה הנוראה עברנו שבעה מדורי גיהינום. בעלי חלה במחנה זאגאזש. אחי ,משה, לקח אותו לקזשעפיץ לבית החולים.לאחר מכן שחוסל המחנה ,נשלח בעלי ,עם כל שאר היהודים לשלזיה עילית למחנה דרענפירט ,שם נפטר.
שיהודי קלובוצק נשלחו לבלעכאמער ,השגיח אחי על שני בני שהיו בקרון אחד עימו.שהוצאו מהקרון הלכו כולם באותה שורה.בני הבכור לוי עם אחי נשלחו לאנייווער. את בני הצעיר יותר יחזקאל לא רצו לשלח .הוא נפטר בבלעכאמער.
בני לוי נשלח ,מאוחר יותר, לקלעטענדארף, שם הצלחתי לראותו.כפי שנודע לי, הוא מת שם זמן קצר לפני השחרור.הוא היה ברכבת שהופצצה על ידי האמריקאים.
אני נמצאת עתה,בקנדה ,עם שתי בנותיי שניצלו.
שרה רחל ( משמאל ) הי”ד: הייתה אחותי – דני פייגה
יעקב שמולעוויטש , פריז
משפחת שמולעוויטש
אבי,משה שמולעוויטש,נולד ב’וויעלון’ היה בן למשפחה רבנית חסידית.שם נעוריה של אימי היה זיסהאלץ. הם חיו בקלובוצק, במשך שנים רבות.אבי כיהן ,במשך שנים רבות כ ‘דאזער’ (ועד הקהילה ) ופעל תמיד לטובת הכלל.
אחרי מלחמת העולם הראשונה ,כאשר פולין הייתה למדינה עצמאית ,נבחר אבי כחבר במועצת העיר וכ ‘לאווניק’ בבית המשפט( כנראה שופט אזרחי ליד שופט מקצועי ד.פ.). הוא שלט בארבע שפות וניהל את ספרי הקהילה.
היינו 8 אחים ו 4 אחיות. אבי נפטר בקלובוצק בגיל 74 .אימי עזרה תמיד לאנשים נצרכים. היא הייתה פעילה ב ‘ חברת בית לחם ‘ וב ‘חברא קדישא ‘ לנשים. בשנת 1942 ,גורשה אימי ,על ידי הגרמנים,לאושוויץ ,שם הסתיימו חייה בגיל 75 שנה.
אחותי ,חיה-שרה ,ובעלה פוקס ושלשת ילדיהם נספו במידאנק.אחד מילדיהם ניצל וגר בישראל.אחי אברהם אשר שהיה תלמיד בישיבה נישא לחוה רינג.הוא ניהל את הספרים של הבנק לעסקים קטנים וכן של הקהילה. כשתפסו הגרמנים את קלובוצק הם קראו אליהם את יו”ר הקהילה ,ברוך שפערלינג ואת אחי אברהם אשר.הם הוכו מכות רצח בפגיונות, שערם נחתך והגרמנים הורו להם לאכול את השיער.
מאוחר יותר נשלחו אברהם אשר ובנו שמואליק למחנות בגרמניה ושם הוא מת.אשתו ובתו נספו באושוויץ.
אחי בערל היה קומוניסט ואחד המייסדים של ספרית פרץ והתארגנות “בילדונג”.הוא נישא לחנה שפערלינג .הם ניספו ,יחד עם ביתם צעשא.כך סיימו את חייהם גם : אחותי הינדה ובעלה מאיר שפערלינג וארבעת ילדיהם.
משפחת שמולעוויטש
אחי לייב ,שהיה חבר בחוג הדרמאטי בקלובוצק.הוא נישא לחנה שרה גראנעק מקשפיצק היו להם שני ילדים.
בשנת 1939 נשלח אחי לנירענבערג ומאוחר יותר לטרבלינקה.בהתקוממות שהייתה בטרבלינקה ,הצליח אחי ,יחד עם אסירים נוספים,לברוח ולהצטרף לפרטיזנים.הוא נפל בקרב שהתרחש ביערות אוקראינה.אשתו וילדיו נספו באושוויץ.
אחותי מאכע ,נישא ליחזקאל ראזן.הייתה להם בת אחת. יחזקאל מת במחנות הגרמניים ,מאכע והבת אבדו באושוויץ.אחי אהרון ,שהיה לפני המלחמה עסקן חברתי ונואם מעולה,נשלח לטרבלינקה וניספה שם.אחי שיע איציק וגרוינעם מתו מטיפוס.
מכל משפחתנו ,נותרו בחיים אנכי ואחי יאסל.
.
אליהו ראזענטאל,אוסטרליה
( מאנטשע אונגליק (מאנעלע
הוא היה מהיהודים הדתיים ביותר בקלובוצק,היה ירא שמים.כל ימיו עסק בענייני צדקה וחסד.במקצועו היה קצב והיה בעלים של אטליז. הרבי מ ‘פילץ’ שהיה גר בטשענסטאכוו ,היה קונה בשר מהאטליז של מאנטשע בלבד.
בכל יום שבת, בשעות אחר הצהריים, ניתן היה למצוא את בבית המדרש לומד ” מדרש תנחומא”.הוא אהב לשוחח עם הבחורים על חסידות ואדמורים.אשתו ראדל , הייתה מוכרת בקלובוצק כבעלת מידות טובות ושל מעשי צדקה וחסד בסתר.לא בבית אחד שסבל ממחסור ,אכלו בשבת ובחגים ,בשר אותו שלחה ראדל ואשר הוסיפה ושלחה מיני מאפה.הבן ,גדליה, היה ידוע כלמדן טוב והיה בעל מזג נח לבריות.לחתנו ,שמחה, הייתה סמיכה לרבנות (עבר את הבחינות לקבלת תואר רב – ד.פ.).
בזמן הכיבוש הגרמני הרצחני אבדו :מאנטשע ואישתו ראדל,בתם רבקה לאה ובעלה שמחה ושלשת ילדיהם – משה’לה שהיה בגיל 9, נחמיה’לה בגיל 7 וחנה’לה בגיל 6 שנים. גדליהו נורה יחד עם שמחה ,והובא לקבורה בקלובוצק. אהרון ואישתו נורו בטשענסטאכוו,פייגל והערצקע וילדיהם – חנה’לה שהייתה בת 2.5 שנים ודבורה’לה ,בת 3 שבועות. בלומע ושרה’לה הושמדו בטרבלינקה .
יי
‘ראדל -אם המשפחה לזכר אבי משפחת אונגליק – מאנטשע ז”ל שלא נותרה תמונה שלו
אליהו ראזענטאל, אוסטרליה
ר’ שמואל דוד שניאור
נולד בטשענסטאכוו, התחתן בקלובוצק עם רבקה רויזע, בתו של שלמה מרדכי גרין. ר’ שמואל דוד היה סמוך על שולחנו של חותנו.בזמן שהיה סמוך על שולחן חותנו והיה עסוק בלימוד תורה ,קבל שמואל דוד ‘ היתר הוראה’ מ ר’ יענקעלע.
הוא היה חסיד גור ומיושבי שולחנו של “שפת אמת” (כינוי של אחד מאדמורי גור היותר ידועים- ד.פ.).משפחתו מנתה חמש בנות ושני בנים .הוא השיג ,לבנותיו, שידוכים טובים .בין חתניו היו אהרון הענדעל, בנו של ישעיהו כאדע. חתן אחר הוא בנו הטרוסקאלאסער של השוחט – יחיאל קריעאלווסקי וכן נכדו של הרב מ’קומאן’ – מאיר טאוב.
ר’ שמואל דוד ואשתו נרצחו בטרבלינקה. בנם היחיד מענדל, נותר בחיים וחיי עם אשתו וילדיו באוסטרליה.
.
ר’ יצחק דזשאלאווסקי
ר’ יצחק דזשאלאווסקי , היה בעל בית מכובד בקלובוצק. כחסיד רדומסק ,אהב ר’ יצחק לפתוח ולהציץ בספרי מוסר. בניו היו בני תורה .
בנו שמעון ,היה חתנו של הרב ר’ יהושע ישראל .גם בנו השני היה תלמיד חכם ושימש כשוחט בטשענסטאכוו.
ר’ יצחק היה תמיד הגבאי הראשון של חברא קדישא.
.
ר’ יחיאל קראשקאווסקי
ר’ יחיאל קראשקאווסקי ,היה חסיד רדומסק, היה איש מכובד, בעל לב טוב וחביב על הבריות. התנהגותו הקרינה ,על כל אחד , דרך ארץ. אשתו ,פייגל, הייתה בעלת אופי שתאם מאוד את אופיו של בעלה.
שני בניהם : אליהו ואיטשע ,נספו.בנם דוד ושתי בנות ניצלו – בריינדל וגיטל . הן גרות באוסטרליה.
.
אברהם דיאמענט
אברהם דיאמענט,היה איש עבודה. הוא עסק ,שנים רבות ,כמזכיר מנסרת העצים ב’זאגאזש’ .כל שבת הוא הגיע ,למרות הדרך הארוכה ,כדי להתפלל ב’שטיבל ‘ הרדומסקי יחד עם ילדיו.
הוא עסק בצורכי ציבור במוסדות החברתיים של הקהילה בקלובוצק וכן בקופת גמילות החסדים . אשתו רחל’ע ,הייתה ‘ידישע מאמע’ לבבית .היא גידלה את ילדיה לגאווה בלאומיותם היהודית.
מכל המשפחה ,הבנים דוד ויעקב מאטעק והבת זיסל – נותרה בחיים רק הבת יחד עם בעלה דוד קראשקאווסקי. הם גרים באוסטרליה.
.
אברהם מאסס
אברהם מאסס עסק במסחר, והיה תמיד בדרכים, אל השווקים .מטרתו הייתה לתת לילדיו חנוך טוב.בכך הוא עזר לאשתו,אסתר, לחנך את ילדיהם להיות יהודים לאומיים.זאת הייתה מטרתו בחיים ותקוותו – לשבוע מהם נחת.
הם לא זכו לשבוע נחת מהילדים .הרוצחים הגרמנים רצחו את האב והאם.
שלושה ילדים מהמשפחה ניצלו .בערל ,קאפל ולייב ברוך. כולם מתגוררים באוסטרליה.
.
מענדל גראנעק
מענדל היה בנו של משה גראנעק (אפאטאווער ).הוא היה איש עבודה ופרנס את משפחתו בכבוד.הוא חסיד ראדומסק ,שעזר לאנשים. הוא אהב לקרוא ספר יהודי טוב.
אשתו חיה רבקה,בתו של ר’ חיים דזשאלאווסקי, עזרה לבעלה בכל הפעילויות הציבוריות.
מהמשפחה הרחבה נותרו החיים – הבת רחל’ע המתגוררת עם בעלה ישראל באוסטרליה.
.
אליהו ראזענטאל – אוסטרליה
שמעון ראזענטאל
שמעון ראזענטאל ,בנו של משה יעקב, היה מהמשכילים המבוגרים בקלובוצק. כנער צעיר ,שנים מספר לפני מלחמת העולם השנייה,הוא החל בפעילויות מעשיות להנחלת השכלה בעיירה. ראשוני הפעילים שהיו עימו היו : יצחק יעקב בוכוויץ, זלמן לאפידעס ,שני האחים קערנער,יצחק גראנעק וכן מיכאל רוזשעוויטש ,יליד קשעפיץ .
שמעון פתח את הספריה הציונית הראשונה, שהייתה ממוקמת בחדר קטן.בספריה הייתה תלויה על הקיר ,תמונה גדולה של “ירמיהו הנביא בוכה על חורבן בית המקדש “.
עקב פעילותו למען ההשכלה, נרדף שמעון על ידי קנאים.אולם, הוא המשיך בפעילותו ברוגע בשקט ובחריצות והניח את יסודות ההשכלה בקלובוצק.מאוחר יותר הוא היה לעסקן חברתי פוליטי בטשענסטאכוו.
גורלו של שמעון לא היה שונה מאחיו שנרצחו בפולין.הוא נרצח עם אשתו ושלושת ילדיהם. באותו מועד הושמדה כל משפחתי –אמי ואחיותיי:רבקה,פייגל,לאה שרה,רחל אסתר – בעליהן וילדיהן.
(מאשא קורלאנד (אונגליק
הורי
אבי איטשע אונגליק ואמי חיה שרה ,לקחו תמיד חלק במצוות ” גמילות חסדים ” ו “הכנסת אורחים “*.
התגוררנו ברחוב “בית הכנסת ” והיינו הבעלים של המפעל היחיד בקלובוצק למי סודה.
מולנו היה ” הכנסת אורחים ” .מספר עוברי דרך עניים ,כבר ידעו כי לפני שהם הולכים לישון ב”הכנסת אורחים” או ,בבוקר, לפני שהם ממשיכים בדרכם,הם יקבלו מאימי ארוחה לאכול וסכום כסף קטן ,להמשך הדרך.אימי דאגה גם לסדר וניקיון של המיטות ב”הכנסת אורחים”. היא קיימה את המצווה “בשלמות”.
בשעות דוחק ,בהם היו אנשים זקוקים לכסף ,היה אבי מלווה להם כדי צורכם.כשאבי היה חש כי מישהו אינו מצליח בעסקיו ,הוא נהג לשאול אותו – “איך הפרנסה ?, אולי אתה זקוק לכסף ? אל תתבייש ,אני אלווה לך כסף וכשתוכל – תחזיר.
אחרי מותו של אבי ,הגיעו אנשים רבים והחזירו את חובם – חוב עליו לא היה לנו כל מידע.
- מקום בו אפשרו לעוברי דרכים יהודים ללון ד.פ.
ברוך שימקאוויטש
אבי – יאסל שימקאוויטש
אבי ,יאסל שימקאוויטש, נולד בקזשעפיץ, אמי, ליבע ,נולדה בקלובוצק. מאז נישאו ובמשך כל השנים הם ניהלו מאפיה ,שהייתה מקור פרנסתם.
היינו ארבעה אחים :אני ,אחותי טובה, מלכה ומיכאל. ביתנו היה מיועד לאלוהים ואדם. הורי פעלו רבות למען אנשים עניים.הם עזרו בכסף או במיני מאפה.המאפייה שלנו הייתה בהצטלבות הדרכים טשענסטאכוו – קזשעפיץ. עוברי דרך או סוחרים שהגיעו ליריד בקלובוצק, ניכנסו וקודם כל להתחמם במאפייה,לשתות כוס קפה חם או תה, שתמיד היו מוכנים ומחוממים עבור אורחים.הם קבלו גם טלית ותפילין והמשיכו בדרכם.
בשבת,לפנות בוקר, נהג אבי לשבת ליד מנורת הנפט ו’מעביר סידרה: שניים מקרא ואחד תרגום'(קורא פעמיים את פרשת השבוע במקור ופעם אחת בתרגום אונקלוס –ד.פ.).כאשר היו מגיעים שליחים מירושלים ,מישיבות כמו “חיי עולם” או “עץ החיים” ,היה הרב מזעיק מיד את אבי וכןאת גאלדבערג ,כדי שיאספו כספים עבור מוסדות התורה.
הורי נפטרו זמן קצר לפני המלחמה. אחותי טובה, נהרגה בטשענסטאכוו. אחי מיכאל ,כפי שסופר לי, התגורר באזארקאוו. בתקופת השמד ,גירשו אותו הגרמנים לגטו לודז’.הוא ברח מהמחנה אך נתפס ונתלה על ידי הגרמנים.הוא היה פעיל תמיד במפלגת פועלי ציון באזארקאוו. אחותי נפטרה בבלגיה.
.
יעקב אהרון ויוטע פרידמאן
ר’ שמואל פרידמאן
ר’ שמואל פרידמאן היה חסיד אלכסנדר וסוחר. הוא ניהל את מנסרת העצים יחד עם שותף. כחבר במועצת העיר ,הוא דאג תמיד ליהודים עניים. הוא הסתכסך ,לעיתים קרובות ,עם חברי מועצה פולניים מאחר שלא הסכים לוותר על הצעותיו לטובת היהודים העניים. אשתו אסתר חוה, הייתה ממוצא של משפחת רבנים ותמיד דאגה לעזור לחולים עניים. היא הייתה דואגת לשלח ,לשבת ,חבילות אוכל ומוצרים חיוניים אחרים לבתי הנצרכים. היא הייתה חברה גם במוסדות נשים.
נזכיר את ילדיהם :דבורה פייגל ,שרה, חיים משה והדסה. כולם ניספו.
.
ברוך שימקאוויטש
פנחס אונגליק
את ביתם של בני משפחת אונגליק ,הכרתי היטב מאז ילדותי ,מאז הלכתי לחדר עם בנם אברהם ( חיי בישראל). מאוחר יותר היינו יחד גם ב “חברה בחורים”. משולם אונגליק ,סוחר בהמות בעיסוקו ,תמך בהוריו בכבוד גדול.בשבתות וחגים נהג להתפלל בבית המדרש הקטן.
אשתו פרומעט שניידל, הייתה אישה צנועה, דתית וטובה לאנשים. היא תמכה ,על ידי מתן בסתר,באנשים נצרכים ,ובצנעה ובחמלה עזרה לכל אחד ואחד.דרישתה הקדושה הייתה : לחנך את הילדים בדרך היהודית. את בנם פנחס ,הכרתי כאדם ידידותי, לבבי ,עם חיוך נעים פרוס על פניו.הוא היה בעל דעות סוציאליסטיות.
באותן שנים בהן היינו ב ‘בית מדרש בחורים ‘,נהגנו בראש חודש ,לאסוף כספים לצורך קניית או תיקון ספרים.פעם אחת ,לא הבחנו בו,ולא בקשנו ממנו כסף. הוא נעלב מאוד ושאל ” האם אני לא צריך לתת כסף לקניית ספרים? ” הוא אכן תרם את הסכום הגדול ביותר. במשך זמן היה פנחס גם זאדאר בקלובוצק.
הוא נרצח על ידי הגרמנים הרוצחים.
.
בתיה לעצטער – ווייכמאן
אבי זלמן ווייכמאן
אבי זלמן ווייכמאן נפטר ב יב’ אדר 1944, במחנה גרידיץ. אחי יצחק נפל בבוכנוולד ב ה’ באייר .אחי נחמיה מת בבית החולים (קראנקען שטובע) אשר במאטהאזן. אחותי רחל נרצחה באושוויץ בשנת 1942.
.
טובה אונגליק
משפחת מאנטשע אונגליק
אבי מאנטשע אונגליק הגיע למחנה זאמלץ . ההלם שגרם לו המחנה הביא למותו בשנת 1942 .אימי ,פרומעט ,הסתתרה עם נכדיה בבונקר עד הפינוי הראשון .מאוחר יותר ירו בהם הגרמנים למוות במקום.
ניספו גם ארבעת אחיי ושתי אחיותי .מכולם נשארה רק תמונה אחת של אחותי הענדל.
.
אברהם ענזעל
קאראלא ענזעל
קאראלא ענזעל נולדה בקלובוצק. בעת חיסול הגטו היא הייתה עסוקה בטיפול בחולי טיפוס ב ‘קאמיק’. מאוחר יותר היא הגיעה למחנה העבודה בזאגאזש. משם, שלחו אותה הגרמנים לטשענסטאכוו.
היא מתה מות גיבורים .במותה היא הצילה בונקר מלא בנשים וילדים ,אותו גילו הגרמנים.היא עם צעירה נוספת ,יצאו מהבונקר – שהיה מלא בנשים וילדים – והעמידו פנים כאילו רק הן שכנו בתוכו. הגרמנים ירו בהן במקום.
.
אברהם ענזעל
עלה במזלה למות מוות רגיל
לפני החיסול, ברחה סבתי ,העניע ענזעל, בת 70 שנה, עם שתי בנותיה אל טשענסטאכוו. באמצע הדרך היא נעצרה .רק אחרי עשרה ימים מאז עזבה ,קבלתי ידיעה ראשונה לגביה.נודע לי כי היא נמצאת בשדות שליד ‘לאבאדנע’. באמצע הלילה ,יצאתי ממחנה זאגאזש לחפש את סבתי בשדות.
מצאתי אותה .היא הייתה במצב לא טוב. נשאתי אותה אל המחנה. במחנה טיפלו בה קאראלא גרינע והעניע וואלקאוויטש. לאחר מספר ימים היא התאוששה.
אי אפשר היה להשאיר אנשים מבוגרים במחנה, ולכן העברתי אותה לטשענסטאכוו בעזרת מסמכים אריים. לאחר ששה שבועות קיבלתי ידיעה לפיה סבתי חולה מאוד.יצאתי מיד לדרך לעבר טשענסטאכוו ,שם קבלה אותי בחיוך ובניד ראש קל .כך הביעה את העובדה כי היא עומדת למות מוות רגיל .לא חלף זמן ארוך והיא נפטרה והובאה לקבורה כדת וכדין.
אחי, פייוול, נילקח בראש השנה 1939 ,יחד עם 14 איש נוספים לכפר ‘מיעדזנע’ .הוא ניספה בבוכנוואלד. שילמנו 5 רייכסמארק , עבור אפרו ,אשר קברנו בקלובוצק בשנת 1941.
