הרופאים היהודיים


פישל פייגע    

היו לנו שלושה רופאים יהודיים בקלובוצק: יצחק דזשאלאווסקי,אהרון מאסס וראדעל מאנטשעס.לכל רופא היה התפקיד שלו.

ליצחק דזשאלאווסקי הייתה מומחיות במחלות “קלות”:הצטננות,גריפה,אנגינה.כאשר יהודי ,סתם קבל חום ,קראו ליצחק דזשאלאווסקי. אולם אם חלילה לא השתפר מצבו קראו לאהרון מאסס.

אהרון מאסס נהג ללכת לאיטו שעון על מקלו.הוא ידע את חשיבותו.המקל היה גם סימן לנוכחים לגבי מצבו של החולה: אם הרופא הלך ושכח לקחת עמו את המקל ידעו כי המצב לחוץ.

ראדעל מאנטשעס הייתה רופאת ילדים.כאשר באחד הבתים ילד חלה,רצו להזעיק את ראדעל.ראדעל הייתה מוכנה תמיד להיענות לכל קריאה.הופעתה בלבד הביאה רוגע לכל באי בית הילד החולה.עצם ברכת השלום הביאה מרפא לחולה.

האימא הייתה עומדת עם “ידיים שבורות” ומתלוננת לפני הרופאה כי הילד פארביי. ראדעל הייתה מושכת לילד ברגל  ,ביד ,געשמוצקעט- מצקצקת עם השפתיים לילד.הילד היה מתחיל לצחוק והאם המאושרת הייתה אומרת לרופאה “הגעת בשעה ברת מזל –”מזלדיקער שעה”.

רדעל הייתה מכריזה כי אין כל  בעיה, הילד קצת מקורר,יש לו גרון אדום. צריך לחמם חול ולהניח לו בשקית סביב הצוואר.

הרופאה הייתה עוזבת את הבית מלווה בברכותיה הלבביות של אם הילד החולה