ברוך שימקאוויטש

בעלי המלאכה היהודיים בקלובוצק, היו לרוב, גברים יהודים חרדים.הם היו מסוגלים ,אפילו בזמן הבוער ביותר בעבודה,לעזוב הכול ליטול ידיים לזרוק על עצמם את חלוק הבד ולרוץ לבית הכנסת כדי להתפלל במניין. מי שהיה ,קצת, בעל תפילה(חזן ד.פ.) או בעל קורא (בתורה ד.פ.) ,לא היה מוותר על הזדמנות לעבור לפני התיבה או לקרא בתורה.מבית המדרש הם היו שבים ,מרוצים ,אחרי שמלאו חובתם כלפי ריבונו של עולם.

יהודים פשוטים אלה ,נתנו את מעותיהם האחרונים ,כדי שילדיהם ילמדו תורה אצל מיטב המלמדים.”לעשות את הילדים לאנשים ” הייתה חובה קדושה אצל היהודים העמלים בקלובוצק. ואכן לקהילה היהודית בקלובוצק לא היה במה להתבייש באנשיה. היו כאן תלמידי חכמים,ראשי ישיבות, בעלי מלאכה טובים,סוחרים גדולים,מנהיגי מפלגות ועוד. כדאי להנציח בספר הזיכרון שלנו את הדמויות והתבנית של העדה היהודית העמלה והעמלה מאוד .

אברהם לייב כארזשעווסקי נימנה על הברנז’ה של החייטים לפי מידה( על פי הזמנה אישית של לקוח ). הוא היה יהודי גבוה עם זקן קטן. קראו לו ה’וורענציצער חייט’ כיוון שבא מוורענציץ’ ומאז התיישב בקלובוצק .אברהם לייב היה עובד ,בעיקר ,עבור פקידי שלטון בכירים שגרו באזור העיירה קלובוצק כמו ב זגזאראש,”חצר הקיסר” ולפריצים מהסביבה. ה’חייט על פי מידה’ היה חסיד ראדומסק. בנו, עמנואל ,היה תלמיד טוב. בנו של אברהם לייב ושלושת אחיותיו –איטע,פעסע ויהודית חיים בישראל.

ליפמאן האלצמאן וזינדל זיגעלמאן,אף הם חייטים על פי מידה ,עסקו רק בבגדים יהודיים-מקטורנים בגזרה ,מעילי פרווה,מעילי חורף ארוכים וקפוטות מ-מעלאנשע ואטלאסענע\סאטן (סוגי בד מבריקים).

בקלובוצק היו מספר גדול של חייטים  שנקראו חייטי קונפקציה (טאנדייט ), אשר תפרו בגדים שלא לפי הזמנה מראש ומכרו את תוצרתם בשוק .הם קנו כמויות גדולות של בדים בטשענסטאכוו ,לרוב בהקפה, ומזה תפרו חליפות ומעילים אותם מכרו בירידים ובכפרים והעיירות הסמוכים .אם היה יום מסחר טוב, היה מספיק כסף לשלם לסוחר עבור הבדים וגם היה נותר רווח נאה.אבל אם עמדו יום שלם ללא פדיון –ועוד היה צריך להוסיף את הוצאות הנסיעות,אזי היה מר .לא היה מנין לשלם לסוחר ובבית רעבו.

טיפוס מעניין מבין חייטי  ה’טאנדייט’ היה ר’ ליפמאן בירענבוים.הוא היה אהוב מאוד על האיכרים ,אשר אהבו לקנות ממנו לאור יחסו הטוב אליהם. כאשר ר’ ליפמאן היה עומד בשוק ומוכר את תוצרתו,היה לו תמיד קופסא נאה של “שמעק טאבאק” (טבק להרחה ד.פ.).כאשר היה עובר איכר היה ,ר’ ליפמאן ,מכבד אותו בקמצוץ טבק להרחה ובכך היה מפרסם את סחורתו בפולנית “ניע ביטש טאק,טילקא זאזשיוואטש טאבאק”.עקב קבלת פנים ידידותית זו היה האיכר עומד ומודד לו חליפה ותוך כדי כך מתמקחים ומסכמים על מחיר.אז היה ר’ ליפמן מורה לאשתו “בילע, מהרי וארזי  החליפה וקשרי היטב עם הרבה שפאגאט”…

לר’ ליפמאן היו בנים בני תורה ובעלי תפילה.אחד מהם -שלמה ,הינו מהמבוגרים מבני קלובוצק החיים בישראל.

בתפירת בגדי נשים עסק הערשל ריפשטיין.איציק זייבעל היה מהחשובים בתופרי הלבנים .הוא היה ,במשך שנים רבות, גבאי של החברה קדישא. איציק היה מכיר את ה”אותיות  הקטנות”. שאיפתו הייתה לעבור לפני העמוד ולקרא בספר התורה בבית הכנסת.בתו ,בתיה, חיה היום בישראל.

קשים היו חיי הסנדלרים.הם היו ,כמעט כולם ,אנשים עניים.אם הם לא היו עוסקים גם בסחר עופות או פירות – לא הייתה להם פרנסה.למרות קשיי הפרנסה ,הקפידו הסנדלרים בקלובוצק, לדאוג לחינוך הילדים.הם היו חוסכים מהפה – כדי לשלם למלמדים.לסנדלר יעקב גאלדבערג היה בן שנקרא על ידי האנשים ‘העילוי מוולוין’ כיוון שגר בוולוין. הוא חיבר מספר ספרים.

יהודי קלובוצק עסקו, כמעט,בכל המלאכות.היו מקצועות בהם עסקו רק אחד ,שניים או שלושה אנשים בלבד.תופרי קרסוליות היו 3: יעקב פייגע מה’אלשטאט (העיר העתיקה של ) ניעדזיעלע’, שהיה גר על גדת הזאוואדעס. חיים זיידמאן, שבנו גר בישראל .שני פחחים היו:בעסער ומענדל פייגע.בעסער היה עובד במרזבים לבתים ובכיסוי גגות.מזמן לזמן היה מתקן את גג בית הכנסת,שלגביו הייתה בחזקת עבודת קודש.מענדל פייגע עסק בעבודות ביתיות כגון: תיקון אמבטיות ,גיגיות וסירים. בחנוכה היה בונה כמה מיני חנוכיות .משני הכובענים ,היה אחד, איציקל לאפידעס -עובד עבור הנוצרים ,בעיקר כובעי פרווה לחורף והתפרנס מכך יפה.השני ,איציק זאגעלמאן,עסק בעבודות יהודיות.הוא היה נוסע לשווקים והתפרנס בדוחק.למרות זאת היה תמיד במצב רוח טוב, אהב לספר מעשיות ,בדיחות ולעולם לא התלונן על גורלו.

בעסקי צביעת בדים היו שני יהודים :ר’ מאיר הערש ,יהודי גבוה שקט וצנוע ושלמה ראזן שבנו גר בישראל.לשני הצבעים היו עבודות כפריות.איכרים היו מביאים צמר לבן לצביעה לצבעים שונים.את הצמר הצבוע היינו רואים תמיד תלויים ליבוש לפני הבתים של בעלי המלאכה.

שני יהודים היו כובשי שמן.פרנסתם הייתה בדוחק והם היו זקוקים לפרנסתם גם לעבודות צדדיות .אחד מהם משה יעקב ראזענטאל ,היה גם מלמד –שלימד ילדים תורה ורש”י .בנוסף לכך היה גם בכל יום שישי – ספר שסיפר בעיקר חסידים.שמו של השני היה שלמה ראזענטאל.או שלמה אליארזש. לשני כובשי השמן  הייתה עבודה מלקוחות מקומיים.איכרים היו מביאים זרעי פשתן ,מהם היו הכובשים  מפיקים ,באמצעים פרימיטיביים,את השמן.העונה הבוערת הייתה התקופה תקופת “הצום” בה הקתולים אינם אוכלים בשר וצורכים הרבה שמן.בימים אלה עבדו הכובשים יומם ולילה.מתקופה זו הם הוציאו פרנסה ,בדוחק, לשנה שלמה.

מקצוע טוב,שסיפק פרנסה לעוסקים בו היה אפיה.בקלובוצק היו מספר מאפיות  יהודיות.רובם נקראו על פי שם הנשים של האופים:גיטל קאפלס,בריינדל זלמנ’ס,פערל ליפמאנס.היו גם מאפיות עם שמות הגברים כמו:משה דוד ריפשטיין,יאסאל בעקער ואברהם איטשע האלצמאן.

האופים היהודיים אפו:לחם,חלות,לחמניות,בייגל,רוגלה ו”קייזערקעס” – מין לחמניות קלועות.גם בתי מרזח ומסעדות של נוצרים קנו אצל האופים היהודים .כך זה נמשך עד שפולני פתח מאפיה ומשך אליו את כל הלקוחות הנוצריים של האופים היהודיים.מעניין הדבר שהאופה הפולני העסיק בעל מקצוע יהודי ,כיון שבעצמו הוא לא היווה תחרות לתוצרת של האופים היהודיים.עם בעל מקצוע יהודי הוא ניסה להשיג גם לקוחות יהודיים.

האופים היהודיים נבהלו מהתחרות מצידו של האופה הפולני ופנו לבקשת עזרה אל הרבנים.אופים מקלובוצק נסעו אל הרבנים מראדאמסק, ראספזשע וטשענסטאכוו ובקשו שיתפללו שהמאפים של הגוי לא יעלו יפה. וכך היה : השוליה היהודי עזב את מעסיקו הפולני. בזמן חגיגות סוף השנה הנוצרית ,לא עלו  מאפי החג המיוחדים ,יפה, לאופה הפולני.בפעם אחרת נשרפו המאפים ,עד שלבסוף הוא סגר את המאפיה.מובן שהחסידים ראו בכך אות ומופת של הצדיק.קצת מאוחר יותר נפתחה מאפיה נוצרית אחרת.

ארבעת הקצבים היהודיים בקלובוצק היו:מרדכי אונגליק,וואלף געלבארד,קאפל געלבארד ומאנטשע אונגליק ,היו בעלי צדקה ויהודים חרדים.הם לקחו חלק בכל מפעלי הצדקה ועזרו ליהודים עניים.ראדל אישתו של מאנטשע נהגה לעמוד בימי חמישי בקצביה יחד עם בעלה,ומיוזמתה עשתה רבות למען עניים.בתם ,אדלה, המתגוררת באוסטרליה,בקרה בישראל .בנו של וואלף געלבארד חי בישראל.

פרט למקצועות שהוזכרו כבר ,היו בין השאר, בקלובוצק :נגר יהודי –ר’ יוסף גליקסמאן,זגג – ר’ בעריש שבתו חייה בישראל,ושען – ר’ מאיר בלוי ,חסיד ראדאמסק.

לנגר ולזגג הייתה פרנסה בדוחק.מצבו של השען היה טוב יותר ,והוא הוביל את ילדיו בדרכי התורה.בנו הבכור ,יעקב אהרון,היה למדן.בלומה, בתו של ר’ מאיר בלוי  חייה בישראל.

לקלובוצק היו גם שני ממומחים בהכנת סירי חרס.הם נקראו מענדל טעפער וברוך טעפער.הם הביאו חרס מדרך ‘פאדקאמיעניצער’ ובעזרת מכונות פרימיטיביות ,שהופעלו ברגליים – כמו מכונות תפירה – הם יצרו סירים שונים,ואגרטלים. היה גם עגלון אחד,סבלים,סוחרי פירות וירקות ,חקלאים ועובדי אדמה,שזרעו גדלו וקצרו בעצמם את התוצרת החקלאית.

                      חנויות מזון  ובתי מסחר לתבואה

חנויות המזון היו שייכות ליהודים חסידים.ברוב המקרים הם היו חתנים נתמכים על ידי חותניהם.לאחר החתונה שהיו צריכים לשאת בעול הפרנסה – היו ההורים דואגים להם לחנות מזון .לחתנים נתמכים אלה שהיו ידועים כתלמידי בית המדרש או כבחורי ישיבה,לא היה כל מקצוע .לכן, הם נאלצו להיות ,לפרנסתם,חנוונים או מלמדים .

יהודי קלובוצק, כמו כמעט בכל העיירות בפולין ,החזיקו בידיהם כמעט את כל המסחר כמו : תוצרת מזון,בתי מסחר לתבואות ,חנויות נעליים,סוכר ועוד.

תחנת הקמח של קלובוצק הייתה שייכת לשותפים יוסף מאיר קורלאנד ומשה זיגלבוים.הבעלים של תחנת המים היה פולני.שתי המנסרות היו שייכות לשותפים יהודיים-חסידיים.לכל מנסרה היו שני שותפים שכל אחד מהם היה חסיד של רב אחר.

הסוחרים היהודים של סוסים ובקר כבר היו סיפור אחר. את הסוסים הם רכשו באזורים שונים של פולין והעבירו אותם לאזור סמוך לגבול גרמניה .שם הם מכרו אותם לסוחרי סוסים גרמנים.סוחרי הסוסים של קלובוצק נחלקו לשתי קבוצות.לכל קבוצה היו השותפים שלה לעיסוק.לעוסקים בעסוק זה הייתה פרנסה מכובדת.

גם המסחר בבקר היה מחולק לקבוצות ולכל קבוצה השותפים שלה. הבקר היה נרכש בשווקים ברחבי פולין והובלו לקלובוצק על ידי “מומחים”.

סוחרי הסוסים והבקר היהודיים מקלובוצק היו אנשי כבוד. מהם התגייסו לשמש כראשי הקהל   וגבאים. הם היו יהודים בני תורה. כמעט כל השבוע היו לבושים בבגדים גסים ומאובקים ,מגפים זולים ובידיהם מקלות ארוכים כדי להוביל את הסוסים או הבקר.כששבת קודש נכנסה ,הם הפכו לאנשים אחרים .כאן ראו את ההבדל בין קודש לחול. שחלפנו ,בשבת,מול חלונו של  הערשל זאקס ,יכולנו להבחין כי הוא רכון על ‘מדרש רבה’ .בשבת אחרי הצהרים יכולת לפגוש את ר’ מאיר שפערלינג ליד ארון הספרים שבבית המדרש מחפש איזה ספר מוסר טוב. קשה היה אז להאמין כי היהודים החרדים בעלי בתים הללו הם סוחרי סוסים.כך גם סוחרי הבקר יעקב פישל ריזענטאל ,שמואל שפערלינג בעל הזקן המכובד – שסירבו לשמע בשבת ולו מילה אחת בענייני מסחר.הם שאפו לעסוק בלימוד והיו להם חתנים שהיו עוסקים בתורה ובמצוות.

כך התנהלו חיי הכלכלה של יהודי קלובוצק,שרובם התקשו לפרנס עצמם ברווחה.

(מידע התקבל מגיטל גאלדבערג ומשה  פייגע)

                                                                *

בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה ,אוגוסט  1914,תחת ממשל הצאר, לא נחשבה קלובוצק ל’עיירה’ אלא ל’ישוב’. בראש הישוב עמדו מי שנקראו ה’וואיט’  ושני עוזריו – סאלטים. משנות ילדותי ,כלומר לפני  1914 ,אני זוכר את ה’וואיט’ סוכיינסקי ,גוי גבה קומה עם שפם ארוך, ואת ה’סאלטי’ם קלעפאץ ודזשעמבא.

ה’קנצלריה’ הייתה בית הממשלה במקום.במקום זה נערכו כל הישיבות ונערכו דיונים בהם התקבלו החלטות כל ההחלטות הנוגעות לישוב.לעיתים קרובות זומנו לישיבות אלה שלושה ארבעה יהודים, פרט לישיבות בהן נדונו מיסים חדשים.

בקלובוצק היה בית סוהר בולט לעין,אשר כונה ,כמו בכל העיירות ה’קאזע’ .שם ‘ישבו’ פושעים ‘קלים’ כמו:מי שנדון לחודש מאסר עקב קטטה,מי שזייפו במשקל.וכן יהודים – על אשר עסקו במסחר ביום א בשעה שהגויים הלכו ל’קאשטשאל’ (כנסייה) או שלא סיידו את ה’רינשטאקן’ ( תעלת ביוב) ועוד.

הכלא היה ממוקם מול הקנצלריה .הסוהר היה נקרא ווילק עוקר השיניים, כיוון שפרט לעיסוקו כסוהר עסק בעקירת שיניים.הייתה לו דירה בחצר הקנצלריה .שווילק היה צריך לצאת לרחוב לצורך טיפול בעינינו- היה משחרר את אסיריו לשעה או שתיים ומבקש מהם לשוב בזמן – שמה יבוא ה’ נאטשאלניק’\האחראי  ולא יהיה זה נאה שימצא כלא ריק מיושביו.

פריבילגיה אחרת העניק ווילק לאופים וקצבים,אשר קבלו קנסות על הפקעת מחירים או על אי ניקיון המאפיה או הקצביה. ‘פושעים’ כאלה היו משוחררים לביתם למשך כל הלילה, האופים כדי לאפות את הלחם,והקצבים כדי להכין את הבשר למכירה.אין ספק כי צעד כזה נעשה בידיעת ה’וואכמיסטזש’ –כפי שכינינו את מפקד המשטרה המקומית.

משטרת קלובוצק מנתה ,באותם ימים, ממפקד “וואכמיסטזש” ומ 5-6-  שוטרים (“סטראזשניקעס”) , 3  ז’נדרמרים  ומ  3 “סמאטשניקעס” (- מעיין משמר גבול,למניעת הברחות שהתנהלו בגבול הגרמני ,שהיה במרחק 17 ק”מ מהעיירה).

ידיעות מודפסות מטעם הקנצלריה ,לא היו עדיין באותם ימים.את הידיעות המקומיות היו מפיצים באמצעות מתופף.שהיה המתופף מתחיל לתופף,החלו הילדים להלך אחריו בתור .הוא היה מוביל את המתאספים אל ה”המשאבה ” מול ביתו של הערצקע גיטרמאן,שם תופף בשנית ובקול צרוד כשל שיכור היה מכריז על החדשות.כמו למשל – מושל פיעטרעקוב אמור להגיע לביקור בעיירה.או כי החגיגה לכבוד הקייזר או הקייזרית נידחת עקב מחלה.או בעניין סימון סוסים או חזירים שהלכו לאיבוד – אותם יש להשיב לבעליהם.

אנשי המשטרה היו רוסים ,אף פולני לא התקבל.כך התנהלו העניינים בקלובוצק,עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה ,כלומר אוגוסט  1914.