יעקב שפערלינג
אחרי מלחמת העולם הראשונה החלה בקלובוצק, כמו בעיירות אחרות בפולין,מודעות חברתית גבוהה בין היהודים.בקלובוצק התארגנה ספריה ע”ש י.ל.פרץ שהכילה כמות גדולה של ספרים יהודיים.כמעט בכל שבת אחרי הצהריים,התקיימו בספריה שיחות בין הקוראים על סופר ויצירתו.הייתה גם פעילות של חוג דרמאטי,בניהולו של שמואל פראנק ,אשר ארגנה מופעי תיאטרון עם שחקנים מקומיים או כאלה שהגיעו מטשענסטאכוו.
באותה תקופה,טרם התפשט הרעיון הציוני בקלובוצק .יהודים מבוגרים יותר שמעו על ד”ר הערצעל ,סוקולוב וד”ר ווייצמאן .בקרב בעלי הבתים היהודיים רווחה האמרה : ” ממלכה יהודית עם פספורטים אנגליים”.כזאת הייתה התדמית על היישוב היהודי הבונה את עצמו בארץ ישראל.היהודים החרדים הקנאים ,החזיקו אז עדיין בעמדה ,כי יש לחכות לביאת המשיח ובמלחמה במהפכות הם ראו את ימי המשיח.כך דרש בדרשותיו גם הרב של קלובוצק,שהיה באותם זמנים ,בעל השפעה רוחנית על מרבית התושבים בעיירה.
סופר גם על חריג בקרב בעלי הבתים בקלובוצק.שני יהודים,ר’ איציק כאדא ור’ אליהו פרידמאן אופה העוגות ,שניהם יהודים דתיים ,קבלו עליהם את היוזמה להקים ארגון “מזרחי” בקלובוצק. לצורך זה ,הם שכרו מר’ יחיאל קראשעווסקי,מקום שבו ארגנו מניין ובו התפללו כל שבת.ר’ איציק כאדא הבין כי לתנועה יש צורך ביסודות צעירים.הוא החל לעסוק בהפצת הרעיון של שיבת ציון בקרב הצעירים וכתוצאה מפעילותו הוקם ארגון “צעירי מזרחי”.
ראוי שנציין את ר’ איציק כאדא ונספר על פעלו שכן היה מבעלי הבתים ה’נקיים’ והחשובים ביותר בקלובוצק שהיו באותם זמנים, בעל נשמה של אידיאליסט והפיץ ממושכות את האידיאל הציוני.הוא היה בעלים של מנסרת עצים ,ניהל עסקים גדולים עם סוחרים מטשענסטאכוו ורכש מפריצים שטחי יער משמעותיים על תכולתם.עקב כך היה גם היחיד בקלובוצק ,שהגדיל מדי שנה את הסכומים שתרם לקרן היסוד.
לא ברור כיצד היגיע ר’ איציק כאדא לרעיון הציוני והפך לפעיל נלהב לרעיון “שיבת ציון”.הוא היה בן תורה שהתפלל יחד עם חסידי גור ואלכסנדר – אשר לחמו בציונות,והיה,למרות זאת ,למעריץ של הרב קוק זצ”ל, שבכל הזדמנות פעל למען ציון. בתקופה זו הוא היה הדובר הראשי למען הרעיון הציוני והפיץ את רעיון שיבת ציון בקרב יהודי קלובוצק.
החוגים הדתיים האורתודוקסיים ,לא אהבו את ר’ איציק.הדבר היגיע עד כדי כך,שפעם אחת שהיה בטשענסטאכוו,והלך להתפלל בשטיבל של חסידי גור ,לא הסכימו המתפללים להתחיל בתפילה עד שר’ איציק יעזוב את השטיבל.גם בקלובוצק ניהלו מתנגדי הציונות ,עם רבי הענעך גאלדבערג בראשם,מאבק נגד הציוני החרדי.למרות כל הרדיפות הקים ר’ איציק את הארגון הראשון של “מזרחי הצעיר” בקלובוצק,צייד את צעירי מזרחי בספרות ועל ידי כך התחילה בעיירה התנועה הציונית.
מיד נוצרו בקרב יהודי קלובוצק שני מחנות:מחנה של דתיים אורתודוקסיים המתנגדים לציונות ,ושל יהודים דתיים מאמינים התומכים ברעיון הציוני.שני הצדדים נעזרו בנואמים אשר עברו בבתי בכנסת ובתי המדרש.הציונים הביאו מטשענסטאכוו את הפובליציסט הנודע ועסקן מזרחי- ר’ משה האלטער.האורתודוקסיים הביאו את הרב של וולין ש’בייש’ את כל בעלי התפילה הטובים בהתלהבותו הרבה כמו של מטיף .בתפילת קבלת שבת ושחרית הוא כבש את לב הציבור.
לפני קריאת התורה נשא הרב מוולין דרשה.הוא לא דבר במיוחד נגד הציונים אלא תקף את כל התנועות החדשות בהם נמצאים יחד בחורים ובחורות : ” מיידלעך (נערות) – האימהות היהודיות העתידיות”. בפאתוס יוצא מגדר הרגיל סיים את הדרשה וקרא “גוואלד יידן! יהודים הצילו אש בוערת.הצילו !כל עוד זה אפשרי ” .
ר’ איציק כאדא ניהל את פעילותו בקרב בחורים צעירים.הוא דיבר אליהם באופן אבהי ומשכנע וזכה בהם, למען הרעיון של צעירי מזרחי.הוא השקיע עצמו בפעילות הציונית עד כדי כך שהזניח את עסקיו הפרטיים.בהדרגה ירד מנכסיו עד שממש היה ל”יורד”( ירד מנכסיו ד.פ.).מאוחר יותר עבר לגור בטשענסטאכוו.
***
העסקן השני של המזרחי היה ר’ אליהו פרידמאן ,אופה עוגות ( צוקערבעקער) בעיסוקו.בעיירה הוספנו לשמו את מקצועו שכן היה לנו בקלובוצק עוד יהודי בשם אליהו פרידמאן.פרידמאן ה’צוקערבעקער’ בא מכפר בשם רעמביעליץ.אביו,ר’ זלמן רעמבליעצער, חיי בכפר כל חייו,סחר עם הכפריים,ובימים הנוראים היה בא להתפלל בבית הכנסת של קלובוצק.את בנו אליהו ,שלח ללודז’ כדי ללמוד את מקצוע אפית העוגות .
אליהו למד בלודז’ לא רק אפית עוגות אלא הוא גם התפתח רוחנית.הוא למד שם עברית והחל לקרא ספרות יהודית וספרות עברית מודרנית:פרץ,שלום עליכם,אש,מאפו,י.ל.גורדון,ביאליק סמולנסקין ועוד.כאשר הוא השתקע בקלובוצק,שהוא כבר היה אדם בשל רוחנית.הוא ידע בע”פ חלקים מהתנך.הוא אהב להתעמק בסוגיות פילוסופיות ואסטרטגיות.בפוליטיקה הוא היה בן בית.את חוכמתו הפוליטית הוא רכש מהעיתון הוורשאי “היינט”(היום-ד.פ.), וממאמרים של גרינבוים ד”ר טאהן,ראטענשטרייך ואיטשעלע יאושזון.
בענייני פרנסה לא כל כך הצליח ר’ אליהו.את העוגות ובקיץ גלידות ,מכר בשוק ובקושי כיסה את ההוצאות.הוא מעולם לא התלונן על גורלו.הוא היה להוט על הרעיון של חיבת ציון.כיהודי דתי הוא הצטרף לתנועת המזרחי ויחד עם ר’ איציק כאדא ייסד את ארגון “צעירי מזרחי”.בישיבות ובמפגשים פתוחים לקהל ,נפגש ר’ אליהו עם דוברים נלהבים אחרים וכבש את הקהל במילים ובהומור עממי.
בזיכרוני נשארו לי עד היום, מגוון דבריו של פרידמאן בנושאים העומדים ברומו של עולם כמו ציונות ,עם ודת,המקומות הקדושים בארץ ישראל ועוד.הוא היה בדעה כי ללא הדת לא יכולה להתקיים מדינה יהודית . השפעתו על צעירי קלובוצק הייתה גדולה באופן חריג.
“התאחדות “,”גורדוניה”וקבוצות ציוניות אחרות
ר’ יעקב כאדא ,בנו של פעיל המזרחי ר’ איציק לא הלך בדרכי אביו.הוא נתפס בעניין הקומוניסטי והיה ,במשך זמן ממושך, פעיל בתנועה הקומוניסטית הבלתי חוקית.לפתע חל משבר בעמדותיו והוא החל להתקרב לרעיון הציוני .בלהט נעורים קיבל על עצמו את הקמת הארגון הציוני –סוציאלי :”התאחדות”.
כאדא הצעיר עלה על אביו בכישורי הנאום.עלה בידו לזכות בליבם של הציונים הצעירים מקלובוצק והוא היה להם למנהיג רוחני.אחרי “התאחדות ” הוא התחבר לארגון “גורדוניה” .שני הארגונים שכנו באותו מקום.
במקום צמחה תנועה מסועפת מאוד של צעירים ציוניים.היו פעילויות של ועדות ומחלקות שונות כמו:מחלקה לספרות,חוג דראמתי,מחלקה לקרן קיימת,קרן היסוד ועוד.כל שנה קוים יום זיכרון להרצל וגורדון.כאדא היה פעיל כמעט בכל הוועדות ומחלקות.הוא היה ,הלכה ולמעשה,המנהיג הרוחני של תנועת הנוער הציונית.בדיבורו נאומיו ושיחותיו הוא הצית בלב בצעירים והצעירות של קלובוצק בלהט האידיאל הציוני.
כאדא השקיע אנרגיה רבה בספריה.”הספרייה זקוקה לכמה שיותר קוראים וספרים” נהג לומר. באשר נותר כסף מהצגת תיאטרון, תכנן כאדא מיד, לרכוש עוד ספרים, בעיקר ספרים בעלי תוכן ציוני-לאומי.הוא המליץ על קריאת סיפרו של הרצל “אלטנוילנד” ו”אוטואמנציפציה” של פינסקר,כתבי א.ד.גורדון,אחד העם,ביאליק ויצירותיו של מקס נורדוי.
כאדא לימד את הצעירים:” לימדו מוסר השכל מא.ד.גורדון.אל תמתינו חמישים שנה כדי להפוך ממנהל חשבונות לעובד אדמה.עלינו להיות לחלוצים עוד בצעירותינו ולנסוע לארץ ישראל “.
רכישת ספרים עבור הספרייה ,הייתה סיבה למחלוקות בין חברי ההנהלה.חברים אחדים דרשו לרכוש רק ספרות יפה:יצירות קלאסיות ,יצירות של שלום אש.כאדא תמך בספרות בעלת תוכן ציוני.כאשר השיג את מבוקשו ,אמר לנו:עתה אתם יכולים לרכוש רומנים וספרות יפה שגם אותם מעניין לקרא.
על אף מחלוקות אלה, עלה בידנו להקים ספרייה בעלת מאות ספרים,יצירות קלאסיות שלנו,רומנים,סיפורת ופובליציסטיקה.
ארגון “התאחדות” לא עסק בתחומים בעלי נטייה רוחנית.אותם העסיקה רק ההתנהלות הפוליטית של החיים בקלובוצק,השתתפות במסעי בחירות לקהילה ולעירייה.היו להם נציגים שהשתתפו בבחירות ו”רצו” לתפקידים כגון: בקהילה כ”דאזאר” –פנחס אונגליק ולעירייה –איציק לייב שפערלינג.
הכשרה וחלוצים
ביוזמתו של יעקב כאדא ,הסכים מרכז “החלוץ” בוורשא,לארגן נקודת הכשרה בקלובוצק.לא חלף זמן רב ובעיירה נראו חלוצים וחלוצות אשר שהו בהכשרה בעיירה שלנו.את העבודה הראשונה לחלוצים השיג כאדא בתחנת הקמח של אביו ובמנסרה.החלוצים עבדו יחד עם הנוצרים,נשאו עצים ארוכים אל מכונת הניסור והוציאו קרשים שנוסרו וסדרו אותם ממוינים על פי גודלם.
כמה מאותם חלוצים נותרו חקוקים בזכרוני: אני זוכר את נחמן ,החלוץ המבוגר בקבוצה .הוא הצטיין בעבודתו בתחנת הקמח של קורלנד, שהייה פעילה כמעט 24 שעות ברציפות .הוא היה המפקח :דאג שהתבואה לא תתקלקל,שהכלים ישמרו שלמים והשגיח על החלוצים שיבצעו את מטלותיהם ולא יפגרו אחרי הפועלים הנוצרים.
נחמן התפנק בבית משפחת קורלאנד.בעונת החורף שהייה לו קר ,היה נכנס לבית ,נעמד בגבו אל התנור המקומר ומחמם קצת את העצמות. בקיץ כאשר האבק מהמנסרה ייבש את גרונו,היה הולך,באמצע העבודה, לבית קורלאנד ורבקה’לה אשת בעל הבית ,הייתה נותנת לו לשתות חלב חמוץ קר מכד חרס כך היה משיב את נפשו ויוצא שוב החוצה לעבודה.
מאוחר יותר עלה לארץ .ב 1946 ,בעת המאורעות שהיו בארץ ,הוא נפגע מקליע של ערבי .בשקט,ללא משפחה וללא קרובים ,נפח את נשמתו העדינה בבית החולים הדסה בתל אביב.
פרט לעבודה במנסרה ,התקשו החלוצים להשיג עבודה.בעלי המפעלים ,החרדים, טענו כי עבודה קשה נועדה לגויים ולא ליהודים.בתירוצים כאלה ואחרים פוטרו החלוצים מעבודות .גם להשיג להם מגורים לא הייתה בעיה פשוטה.איזה בעל בית יהודי רצה להכניס לביתו חלוצים? ומה יגיד הרב? ומה יטענו נגדו בבתי המדרש והשטיבלך?
לבסוף מצא יעקב כאדא יהודי מכובד,בעל בית הגון ,אשר הסכים להכניס לביתו את החלוצים.לכבוד זכה יהודי מסוים זה ר’ איציק זייבעל שנזכיר אותו,במיוחד, בספר הזיכרון שלנו.
ר’ איציק זייבעל היה יהודי עמל ,פועל שחור.הוא אשתו ומספר בנות עבדו מבוקר עד מאוחר בלילה ליד מכונת התפירה.הם תפרו לבנים ,כלי מיטה לחתנים ולכלות בקלובוצק.למרות עבודתו הקשה ,לא היה ר’ איציק בור.הוא היה איש יודע ספר.הוא גר בקרבת בית הכנסת אך למרות זאת ,ולמרות שהיה עסוק ביותר ,מצא זמן “לקפוץ” לבית המדרש ולעיין בספר.שלא הצליח לסיים את הפרק שעיין בו,היה מקמט את העמוד וכך מסמן לעצמו היכן להמשיך למחרת בלי צורך לחפש עד היכן למד ביום הקודם.
פרט לתפירה עסק ר’ איציק גם בעבודות חקלאיות.בבעלותו היה שדה אותו עיבד בעצמו,קצר בעצמו ודש ב”סטאדאלע” שהייתה בבעלותו.הוא גם גידל כלבים לפי שיטות וספרים שקבל מאמריקה.עבודות כפריות אלה קירבו את ר’ איציק לרעיון החלוצי.את בנו,משה מרדכי ,הוא שלח להכשרה ב’טאמאשאוו’ או ברדומסק ומצד שני ,הוא פתח את ביתו לחלוצים מקלובוצק.
מעשה זה ציער מאוד את הרב של קלובוצק,והוא נהג לזמן אליו את ר’ איציק.בין ר’ איציק והרב הייתה מתקיימת שיחה כדלקמן:
“בוקר טוב לרב,מדוע הטרחת אותי לבוא אליך באמצע היום ,בוואדי מדובר בעניין חשוב”.
הרב היה משיב לר’ איציק בכעס:”אני לא אסכים כי יהיו אצלך ‘שקצים’ ( נבלים ,בני בליעל )ו’שיקסעס’!”(נערות גויות)
על כך היה ר’ איציק משיב לו ,במצב רוח טוב:”הרב של קלובוצק,הם אינם ‘שקצים’ ולא ‘שיקסעס’ אלא בנים ובנות הגונים ,הגונים כמו ילדך שלך”.
בכך הייתה מסתיימת השיחה בין הרב לר’ איציק זייבעל והחלוצים נותרו לגור אצלו.
לא קל היה בקלובוצק לקיים את הפעילות הציונית. קנאים דתיים ובחורי בית המדרש לא קיבלו בקלות את הרעיון של שיבת ציון.הם ציפו למשיח וראו בחלוצים – אפיקורסים שיש לעקור מן השורש.לעיתים התקיימו מאבקים קשים כאשר התקיימו אספות ציוניות או פגישות בבית הכנסת.
זכורני:בקיץ 1930 ,קבלתי הודעה מהדירקטוריון של קרן קיימת בוורשה,כי הרב יאקובזאן מארץ ישראל ,יגיע בשליחות הקרן הקיימת לבקר בעיירתנו.העסקנים של התאגדויות הציוניות “התאחדות”,”גורדוניה” ואחרות עשו את כול ההכנות לקיום מפגש מרשים לנציג קרן קיימת.בין השאר פנו אל אבי ר’ משה שפערלינג, שהיה אז ראש הקהילה, כדי שיעמיד את בית הכנסת לצורך קיום האסיפה.מודעות מיוחדות הודיעו לציבור על קיומה של אסיפה גדולה.
ביום שנקבע,בשעת בין מנחה לערבית,התמלא בית הכנסת עד אפס מקום, בקהל שהגיע לשמע את הרב יאקובזאן מארץ ישראל. הדרת הפנים של רב ושליח מארץ ישראל ,תוכן דבריו שהיו מלאים בדברי חז”ל ותמונות מהחיים בארץ ישראל סחררו את הקהל.לפתע נראתה אש ליד חלון בית הכנסת ומיד נשמעה צעקה “ס’ברענט”(בוער \ אש –ד.פ.).
מהומה פרצה בית הכנסת.החלו לדחוף את הדלת .החברים שעמדו בחוץ החלו לעסוק בכיבוי האש והאחראי לקיום האסיפה, הצליח בקושי ,להרגיע את הקהל.דבריו של הרב יאקובזאן הסתיימו בשירת “התקווה”.האש בחצר ,כפי שהתברר מאוחר יותר,הייתה מעשה חסר אחריות של המתנגדים לציונים.
השרפה הקטנה נעשה על ידי ילדים צעירים מוסתים- מתלמידי בית המדרש.הם הציתו צרור קש ,שהכינו מבעוד יום.המטרה הייתה לעורר מהומה בין המתכנסים בבית הכנסת,שבאו לשמע את הרב הציוני השליח מארץ ישראל.התוצאה של פעולות מאוסות אלה הייתה בדיוק הפוכה:למחרת הייתה תלויה ,כמעט בכל ביתי יהודי קלובוצק,קופסה כחולה לבנה של הקרן הקיימת.
לאחר עזיבתו של הרב יאקובזאן,החלה בקלובוצק,פעילות אינטנסיבית של איסוף כספים עבור הקרן הציונית.מ”יום הפרח” ” (יום ‘סרט’ – יום התרמה ) ומפעילויות אחרות ,נאספו מאות זלוטי ,אשר נשלחו למרכז הקרן הקיימת.
זמן מה מאוחר יותר ,הייתה מהומה גדולה יותר בבית הכנסת,בקשר לאיסוף כספים לקרן היסוד.כאשר שליח קרן היסוד ה’ אייזנער החל לקרוא לקהל להתאסף בבית הכנסת בנושא קרן היסוד,נכנס הרב מלווה בכמה בחורים .הוא עלה על הבמה ובצעקה “שייגץ ( נער גוי – ד.פ.),צא מבית הכנסת” הוא החל דוחף את הדובר.קמה מהומה.מיד נוצרו שני צדדים .הפגישה הסתיימה בשירת “התקווה”.
המחלוקות שניהלו שני הצדדים,”לשם שמיים” זעזעו את העיירה.ככל שגבר הוויכוח,גדל מספר התומכים ברעיון הציוני.בתחילת שנות ה 30 ,יצאו למספר מקומות הכשרה החברים:יעקב סטראזינסקי,מאיר ראטבארד,שמואל גאלדבערג,דניאל שפערלינג,רחל כאדא,בתיה זייבל משה מרדכי זייבל קאפל מאסס וכותב שורות אלה.
בשנת 1932 עשינו ניסיון ראשון לעליה בלתי חוקית,שלא צלח.יצאו מקלובוצק החברים:מנחם כארזאווסקי ,דניאל שפערלינג ולאה בירנבוים.שיבתם השפיעה לרעה בעיירה.אולם,לא חלף זמן רב ושלושתם זכו בסרטיפיקאט ועלו לארץ באופן חוקי.מנחם כאררזאווסקי ודניאל שפערלינג הסתדרו בארץ ונשארו לחיות בה .ילדיהם כבר חיילים בצה”ל.לאה בירנבוים עזבה ב 1937 לפאריז ונשארה שם.