ברוך שימקאוויטש

ראשיתה של הקהילה היהדות בקלובוצק ,או קלאבוצקא, לפי האנציקלופדיה “יעווראיסקאיא”(עברית- ד.פ.),נמצאת בעבר הרחוק .היהודים הראשונים שבנו כאן את הישוב והקימו קהילה, לא השאירו אחריהם זיכרונות כתובים .הארכיונים של העיירה הושמדו בתקופת מלחמת העולם השנייה על ידי הגרמנים. לכן, אין לנו מידע מדויק מתי החל הישוב היהודי בקלובוצק.

בידי היהודים בעיירה הייתה “מסורת”  כי ראשוני היהודים שהתיישבו בקלובוצק באו מזאלאשין ,עיירה עם קהילה יהודית עתיקה ששכנה כמה עשרות קילומטרים מקלובוצק.

בקלובוצק היה בית עלמין ישן שבו, כבר לא קברו יותר. איש גם לא ידע בן כמה שנים המקום. בט’ באב כאשר, לפי מנהג המקום נהגו לפקוד קברי אבות  ,היינו פוקדים גם את בית העלמין הישן. במקום עמדה מצבה גבוהה ישנה ,שלדברי כמה מזקני המקום, הייתה של הרב הראשון של קלובוצק ר’ איציקל ז”ל . אחריו ועד החורבן ,כיהנו בקלובוצק עוד 3 רבנים. לפי חישובינו כל עוד ישבה המנהיגות הדתית על כס הרבנות בקלובוצק התקיימה גם הקהילה – כלומר במשך למעלה ממאתיים שנה – עד לחיסול היהודים בידי הגרמנים.

גם לא נקבע בדיוק כמה זמן עמדו בית הכנסת ובתי המדרש על מכונם עד שהוחרבו  על ידי הגרמנים. לפי כמה דעות עמד בית הכנסת ,שלא היה בית הכנסת הראשון ,במשך 80 שנה עד החרבתו. בתי המדרש היו עתיקים אף יותר.

בעניין הגיל של קלובוצק ,כותב בן עירנו, משה וויימאן ,החי היום בפריז: בשנת 1935 התקיימה בקלובוצק חגיגת יובל ה 800 שנה ליסוד העיירה. הכומר יאן דלוגאשיץ ,אשר חי בקלובוצק במשך תקופה ממושכת ,טוען כי שם העיירה נובע מכך שבעת  חפירת היסודות לבית הראשון במקום – נמצא כובע – אשר בפולנית עתיקה נקרא “קלובוצקא” וכך נקבע כשם המקום.

מידע מדויק בקשר לשנת יסוד העיירה אינו בנמצא .היסטוריונים אחדים טוענים כי מדובר בשנת 1135.אחרים טוענים כי העיירה נוסדה ב 1185 .בכל מקרה ניתן לקבע כי קלובוצק הינה אחת העיירות העתיקות ביותר בפולין. בעניין גיל העיירה ניתן להתרשם גם מהעובדה כי הכנסייה הנוכחית ,אותה הכרנו, ואשר עמדה על שטח נרחב ,נבנתה על חורבות הכנסייה הישנה אשר נשרפה בשרפה הגדולה בשנת 1796.

המידע האמין הראשון לגבי חיי היהודים בקלובוצק הוא לגבי שנת 1808.באותה שנה הוציא שר האוצר הפולני ,לושטשעווסקי ,בוורשה ,צו המחייב את היהודים להטביע חותמת בכל אחד מספריהם – ולשלם תשלום עבור כל אחד מהספרים .ביצוע פעולת החתמה\ תשלום הוטל על הקהילות .קהילת טשענסטאכוו הוציאה כרוז לכל לכל היישובים היהודיים במחוז ,בעניין ביצוע הגזרה . בין היישובים אליהם הופנה הכרוז הייתה גם קלובוצק. על עניין זה כתב ד”ר יעקב שאצקי בספרו “יהודים בטשענסטאכוו עד מלחמת העולם הראשונה”. סיפור זה  מוזכר גם בספר היזכור  של “יהודי טשענסטאכוו” (יצא לאור בניו יורק בעריכת ד”ר רפאל מאלער).

מפרסומו של ד”ר שאצקי למדנו כי כבר בשנת 1808 חיו יהודים בקלובוצק, תחת הנהגת הקהילה בטשענסטאכוו.

באנציקלופדיה “יעווראיסקאיא” באות “ק” נמצא מידע בקשר לקלובוצק:” עיירה הנמצאת ליד טשענסטאכוו שייכת לממשל בפיעטראקוו. כיוון שהעיירה שכנה ברצועת הגבול (גבול גרמניה רוסיה) הקשו השילטונות על היהודים להתיישב  באזור. בשנת 1856 התגוררו בקלובוצק רק 444 יהודים .לפי מפקד האוכלוסין בשנת 1897 חייו בעיירה סך הכול 3576 תושבים. מהם היו 1027 יהודים כלומר כ 29%  מכלל האוכלוסייה.

אני עזבתי את קלובוצק בשנת 1923 ,באותו זמן היו בעיירה כ 450 משפחות יהודיות  –כ 1600 נפשות . משנת 1923 עד פרוץ מלחמת העולם השנייה ,היו מעט מאוד שינויים במספר יהודי העיירה. באופן כללי עזבו, בין מלחמות העולם, רבים מצעירי העיירה את קלובוצק לערים הגדולות, עלו לישראל או היגרו לארצות שונות.

קלובוצק ,אשר שוכנת בהצטלבות הדרך בין טשענסטאכוו לקזשעפיץ הייתה עיירה יפה. מוקפת בבוסתנים ,בגנים, נחל ה”זשיקע” ובבריכות מסביב .הסביבה כולה הייתה מכוסה בחורשות ,כרי דשא, אשר בזמן התכסו ,בעונת האביב , בעשבים ירוקים וגבוהים. לשם נהגנו בשנות ילדותי, יחד עם ילדים אחרים , ללכת כדי לקטוף ענפים לקישוט בחג השבועות. ליד האגם נהגנו לקטוף הושענות לחג הסוכות (ערבי נחל –ל’ארבע מינים’  ד.פ.).

בקיץ, לפנות ערב, נהגו  הצעירים לבוא בהמוניהם  אל הגדה של  האגם הקטן. היינו מתרחצים ,שוחים, חוצים את המים מגדה לגדה והיה “לעבעדיק” ושמח. ליד הצמחייה שבאגם עמדה תחנת קמח עם גלגל גדול אשר הייתה מסתובבת בכוח המים. התחנה הייתה שייכת לפולני עם זקן ארוך אשר היה נראה כמו יהודי.

בסוף הקיץ נהגו סוחרי דגים מטשענסטאכוו לשכור את האגם, הם היו מוציאים את המים ואוספים את הדגים. האגם היה עשיר מאוד בשלאין ובקארישעס (מיני דגים ד.פ.) . בחורף, בקור הגדול ,כאשר שכבה עבה של קרח מכסה את האגם ,היה הבעלים של בית החרושת לסודה ,איטשע אונגליק, שוכר פועלים אשר היו שוברים את הקרח , מנסרים אותם לקוביות ומטמינים אותם לימי הקיץ.

היה עוד אזור יפה ליד קלובוצק, שהיה לו קשר ליהודי קלובוצק, או ליתר דיוק –עמנו הילדים: ה -זאגארזש, כפי שקראנו לחורשה מאחורי העיירה. בל”ג בעומר היו יוצאים לשם המלמדים ,עם תלמידיהם ,וב’נשק’ מעץ היינו נלחמים “חדר” אחד נגד השני.

בזאגאזש היה הארמון הקיסרי .בתקופה הרוסית ,בא לכאן נסיך הכתר הרוסי כדי לבלות מספר ימים בארמון – כך סיפרו כמה מהיהודים הזקנים.

כך נחרטה העיירה בזיכרוני.

                                       רבני  קלובוצק

הזכרנו כבר כי בקלובוצק היו 4 רבנים עד לחיסול היהודים בידי הגרמנים. את הרב הראשון ר’ איציקל זצ”ל לא זכרו אפילו הזקנים ביותר. ידענו רק על המעשים הטובים שלו עבור הקהילה ועל גאונותו בתורה. הוא כתב גם ספר ,אשר לא הגיע אלינו. אחרי ר’ איציקל ,הגיע לכס הרבנות הרב ר’ יהושע ישראל זצ”ל. אותו עוד זכרו הזקנים היטב. הוא היה מחותן של ר’ איציק דזשאלאווסקיס. לאחר פטירתו ,הגיע כרב לקלובוצק  הצדיק ר’ יאנקעלע זצ”ל ,שבזכותו עלה וגדל שמה הטוב של קלובוצק. מספר סיפורי מעשיות פלאים נקשרו בשמו של ר’ יאנקעלע.

ר’ יעקב ראבינאוויץ זצ”ל נקרא בפי היהודים בחיבה ובפשטות יאנקעלע היה בנו של הרב של ראדומסק בעל ה” חסד לאברהם” ונכדו של “בעל תפארת שלמה”. התקופה של ר’ יאנקעלע כרב ורב העיר קלובוצק הייתה תקופת זוהר ליהודי המקום. הפרנסה הייתה מצויה בשפע. יהודי הסביבה היו מגיעים כדי לשמע דברי תורה מפיו של ר’ יאנקעלע, לקבל את ברכתו ולהתייעץ עמו בנושאים שונים. בשבתות ובמיוחד בחגים היו יהודים מהסביבה מגיעים לעיירה כדי להתפלל במחיצתו של ר’ יאנקעלע.

סבי, ר’ אברהם שחיי בקזשעפיץ, נהג לציין כי הוא מגיע לקלובוצק בראש השנה רק כדי לשהות בעת התפילה במחיצת ר’ יאנקעלע .לשמע כמה אנחות ולשמע אותו אומר “אוי ווי” מפיו הקדוש ,אשר היה מביא את סבי  להרהורי תשובה.

כאשר ר’ יאנקעלע עלה על כס הרבנות בקלובוצק הוא היה עדיין צעיר ביותר. למרות גילו הוא הרשים את גדולי הלמדנים הבקיאים בש”ס ובפוסקים. רבנים גאונים היו פונים אליו בכתב היו נענים על שאלות קשות ששלחו אליו. הרבנים היו פוסקים לפי התשובות ששלח להם ר’ יאנקעלע. השאלות והתשובות נאספו בספרו “אמת ליעקב”.

ר’ יאנקעלע הנהיג בקלובוצק תקנות חדשות בתפילה. על פי תקנתו נקבע כי ב”קדושה” בשחרית של שבת נאמר :”נקדש את שמך ..” על פי נוסח אשכנז. ובקדושה של שמונה עשרה במוסף נאמר “כתר “(על פי נוסח ספרד –ד.פ.) למרות שזה היה שינוי של מנהג קדמון ובשעה שבכל מקום נהגו היהודים לאמור בשחרית ” נקדש” ובמוסף “נעריצך”. התקנה של ר’ יאנקעלע נשארה קבועה ,כיוון שממלא מקומו של ר’ יאנקעלע לא רצה לשנות את התקנה שתיקן הצדיק.

ר’ יאנקעלע הצעיר, הרבי של קלובוצק חלה ב שחפת . לקחו אותו לאטוואצק ומשם העבירו  אותו לעיירה הקרובה קורטשעוו ,שם בגיל  29 הסתלק ר’ יאנקעלע בכ”א אייר תרס”ב.

לאחר פטירתו נחשב ר’ יאנקעלע על ידי יהודי קלובוצק וחסידיו מעיירות אחרות כבעל מופתים. בכל עת צרה ,במחלות ,מגפות ר”ל (רחמנא ליצלן- אלוהים ישמור- ד.פ.),פוגרומים, בכל פעם שניצלנו מצרות , נהגנו לציין כי זכותו של ר’ יאנקעלע עמדה לנו להציל את העיירה.

ביום בשנה לפטירתו, כ”א אייר, נהגו יהודי קלובוצק להיות מאוד זהירים. בכל שנה ביום הזיכרון שלו ,היו מדליקים  בבית המדרש הגדול מנורה מיוחדת אשר לה היו סממנים סמליים כמו: נשאית כפיים לברכת כוהנים ,רמז להיותו של ר’ יאנקעלע כהן. שני אריות שעונים על מגן דוד שם היה חרוט מועד פטירתו של הרב.

כל יהודי קלובוצק חשו חובה לבוא לבית המדרש ביום השנה לפטירתו של ר’ יאנקעלע. בית המדרש היה “עולה על גדותיו ” ממספר היהודים שבאו בקרבו. פרט למנורה הגדולה היו היהודים מביאים מאות נרות. מי שידע ,למד משניות אחרים אמרו תהילים לעילוי נשמתו .כך שנה בשנה עד להשמדת היהודים .

מספר שנים לאחר פטירתו, היה צורך למנות שוחט לעיירה. לשם כך עדיין היו מתחשבים באמור בצוואתו של ר’ יאנקעלע. חסידי ראדאמסק פשוט מסרו את נפשם כדי שהשוחט החדש יהיה חסיד ראדאמסק. הרבי של ראדאמסק טען שזה היה רצונו של ר’ יאנקעלע ,וכך אכן היה. כשוחט מונה ר’ משה זאנדער ,יהודי תלמיד חכם, נח לבריות ובעל חוש הומור.

ספר “אמת ליעקב” שכתב הרב ינקל’ע

     המופתים ומעשיו הטובים של ר’ יאנקעלע

יהודי קלובוצק נהגו לספר בקשר לר’ יאנקעלע

                                     כאשר נולד לרב העיירה, ר’ יאנקעלע, הילד הראשון בן ,שהתפרסם כעבור שנים כר’ אברהמע’לע , מיד נכנסנו לבית המדרש שם ישב האב הצעיר ולמד עם מספר בחורים , לבשר לו את הבשורה שנולד לו בן ולאחל לו מזל טוב. הרבי אמר שיכנס לראות את הילד לכשיסיים את השיעור.

כך היה, כעבור כחצי שעה בא הרבי יחד עם תלמידיו  לבקר את היולדת ולראות את בנו ומיד קבע כי הילד יגדל להיות עילוי גדול. אחד התלמידים ,בחור חצוף, שאל מיד: רבי ,איך יודע אתה כי הילד יהיה למדן? ר’ יאנקעלע ענה מיד “הסתכל היטב ותדע”. התלמיד החצוף אפילו לא קם ואמר לרבי שהוא מביט אך אינו רואה דבר.

הבחור אכן לא ראה, אך הרבי ,ר’ יאנקעלע ,היה מרחיק ראות .הילד צמח להיות הלמדן המפורסם ר’ אברהמעלע.

                                            ***

פעם הזמינו את ר’ יאנקעלע, יחד עם שני רבנים נוספים לזאלאשין, לשבת כדיינים בדין תורה. את ר’ יאנקעלע ביקש ר’ שמעון שיליט.

כאשר נכנס ר’ שמעון לחדרו שאל אותו ר’ יאנקעלע אם הוא זקוק לדבר מה. ר’ שמעון ענה כי ברוך ה’ יש לו פרנסה הוא בריא וכי אין לו כול בקשה. פעמיים שאל ר’ יאנקעלע אותה שאלה וקבל אותה תשובה.

כאשר התכונן ר’ יאנקעלע כבר לחזור לקלובוצק, פנה אליו ר’ שיליט וביקש ממנו ברכה. ענה לו ר’ יאנקעלע:” איחרת ,ששאלתי אותך אם זקוק אתה לדבר מה ,הייתי לפני התפילה .בזמן התפילה היא שעת רצון והיינו יכולים לבקש בקשה מריבונו של עולם ,אך עתה ,כבר מאוחר מידי. סיפור זה סיפר בנו של ר’ שמעון ,אשר נושא את שמו של ר’ יאנקעלע וגר בירושלים.

פעם אחת נכנס יהודי עני לר’ יאנקעלע וקבל על מר גורלו. חורף עתה ,אמר, ואין לי בגד ללבוש. הרב קרא לרבנית ואמר לה : כיוון שיש לי שני מעילים תני אחד לאיש העני. הרבנית עשתה כמבוקש ונתנה לעני את המעיל.

בשבת ראתה הרבנית לצערה הרב, כי היא נתנה לעני את המעיל הטוב יותר. היא ספרה על עוגמת הנפש שנגרמה  לרב והוא הרגיע אותה .זה לא מזיק ,אמר לה, שליהודי יהיה חם – גם לי יהיה חם.

                                         ****

לר’ יאנקעלע ,שישב ולמד יומם ולילה , לא היה זמן לקבל לשיחה את פרנסי הקהילה. שמואל שפערלינג ופייוול מאס החליטו כי הם חייבים להיפגש עם הרב כדי לדון עימו בענייני הציבור. בראשם צץ  רעיון – לבא לרב ולהודיע לו כי באו לדון עמו בנושא העלאת שכרו.

אמרו ועשו – שני הפרנסים נכנסו לרב ואמרו לו כי הם מבקשים להוסיף לו שני רובל להוצאות מחייתו. הרב לא הניח להם להמשיך לדבר ואמר להם :אני לא זקוק לשום תוספת, הרבנית בלאו הכי תוציא הכול ,אם יש לכם  איזה מטרה חשובה  לדבר מצווה- אתם יכולים להשתמש שם בכסף.

                                     *****

לבסוף אספר על אירוע עצוב אשר אירע במשפחתי ואשר קשור לשמו של ר’ יאנקעלע:

אצל דודי אירע אסון ,אשתו הדודה רחל ילדה וביום השמיני ,יום הברית – נפטרה. הדוד היה גר ברחוב של בית הכנסת – ואשר בו גר גם ר’ יאנקעלע. הלכנו לרב כדי לשאול כיצד לנהוג עם הברית והלוויה.

ששמע ר’ יאנקעלע  על הבשורה המרה נאנח עמוקות ואמר “ברוך דיין אמת” והורה לנו לשוב למחרת בבוקר. כנראה שהוא היה  צריך  להירגע.

בבוקר למחרת באנו לשמע את הנחיותיו . הוא הורה לערוך את הברית מיד אחרי הטהרה של גופת האם הנפטרת – ובקרבתה. כך אכן עשינו. ר’ יאנקעלע היה הסנדק ואת הילד מלו בקרבת גופת האם אשר הייתה מונחת על שולחן הטהרה מכוסה בשחורים. ר’ יאנקעלע ישב ופניו אל הנפטרת – ואמר לכולם לשתות לחיים ולברך את האם כפי שהיו עושים אם הייתה זוכה להיות בברית של בנה.

הרב נתן לילד שני שמות ראובן בנימין, רמז לדמיון של המקרה לאשר אירע לרחל אימנו כאשר ילדה את בנימין. כמעט כל העיירה באה אז לברית המוזרה.

                                  הרב האחרון של קלובוצק

הרב האחרון בקלובוצק אשר נרצח על ידי הגרמנים ,עם כל העדה, היה ר’ יצחק הענעך גאלדבערג ז”ל. לרב היה יחוס משפחתי גדול: הוא היה נכד של הגאון הנודע והרב הראשון של חסידות גור –  בעל חידושי הרי”ם. הרב יצחק הענעך דאג מאוד ללימוד התורה. הוא לימד שיעור לבחורים ,בין תלמידיו היו יעקב גראנעק,עמנואל כארזעווסקי, לייזער קליינבערג, אברהם  מענדעל ליפיער, בחור מטרוסקאלאסקער וכותב שורות אליה.