משה פייגע

 

בתחילת המלחמה היה דודי , הערשעל פייגע , כבר זקן כבן 85 שנה .בשנות זקנותו אירעו לו אסונות אחד אחר השני.בשנת  1940 נפטרו שתי בנותיו רחל ואחר כך איידל.לאחר מכן הסתלקה מהעולם אשתו מירל. מוכה בצערו הכבד ,מחליט הזקן לעזוב את קלובוצק ולהתגנב (על ידי הברחת הגבול ) לטשענסטאכוו, שהייתה תחת ה”גענעראל גוווערנעמענט”. הברחת הגבול לא צלחה והוא נאלץ לחזור לקלובוצק שם גר אצל חתנו אריה בעסער. הוא נתמך על יד בנו הצעיר משה אריה.

נפשו של הזקן לא ידעה מנוחה. נודע לו כי בנו ,הענעך, שהיה בעבודות כפיה – חלה שם.הבן הובא לבית החולים בסאסנאווצע , והיה חשש לחיו.ר’ הערשעל מחליט להבריח  את בנו מבית החולים. לשם כך סיכם עם מכר פולני אשר נסע לסאסנאווצע והוציא את הענעך מבית החולים.הפולני הביא את הענעך לקלובוצק.כאן נודע להענעך על מותה הברוטאלי של אשתו ואחיה לייזער גרין.

למרות כל המאורעות המכאיבים שעברו עליו ,הזקן לא נשבר. בראש השנה שנת 1940 התכנסו בני המשפחה שנותרו בחיים לאחל לדוד הזקן שנה טובה.ר’ הערשעל עודד אותנו : מפלתו של היטלר בוא תבוא. לי הוא אמר : אני כבר זקן ,קרוב ל 85 שנה , אני כבר לא אוכל לעולל דבר. אבל אתה עוד תוכל לנקום בגרמנים.

אני נזכר בדקות הטרגדיות האחרונות בחייו של הזקן.זה היה ביום כיפור שנת 1942,חייב הייתי ללכת לעבוד בבית החרושת “ווולקאן “, שהיה בעבר בבעלותו של היהודי שמואל געלעשטיין. בדרך נזכרתי כי יום כיפור היום וסרתי לדודי הזקן הערשעל  לברך אותו, הוא כבר היה בשטיבל הוורשאי.דודי שאל אם אני חוזר מהעבודה. כדי שלא לצער אותו אמרתי לו כי אני הולך לבית החרושת.אמר לי אז הזקן : “לא כדאי לעבוד עבור הגרמנים כיון שבלאו הכי לא ישאירו אותנו בחיים. הקרונות כבר מוכנים להסיע אותנו מכאן”. לאחר מכן הציע לי לבוא ולהסתתר יחד עימו במרתף.הודיתי לו והלכתי לעבודה.

במוצאי יום כיפור אכן התרחש הגירוש הראשון.הגרמנים ירו ברחובות.היהודים נסו לבונקרים.לי התירו להיכנס לבית החרושת שהיה ,פעם, בבעלותו של גאלדשטעיין.עבדתי שם בעבר.בבית החרושת .בבית החרושת היה מקום מפגש ל”בעלי מלאכות שימושיות\תועלתיות”. אולם, הרוב  הגדול של יהודי קלובוצק נשלחו למוות לטרבלינקה.

“בעלי מלאכות שימושיות\תועלתיות” אשר גם אני נימנתי עליהם ,נשלחו על ידי הגרמנים לטשענסטאכוו לבית החרושת של “האסאג”.כעבור 3 חודשי עבודה מפרכים ,ברחתי מהמחנה של האסאג לגטו הקטן של טשענסטאכוו.שם שהיתי אצל גיסי וואווע רייך ( הבעל של אחותו לאה- ד.פ.).הוא סיפר לי על  המוות הקדוש של דודי הזקן,בן ה – 85 שנה,  הערשעל פייגע.

וואווע רייך ויהודים נוספים נשארו לעבוד בקלובוצק אחרי הגירוש ב”רוים קומנדו” (קבוצת פינוי, ניקיון),אשר נדרשו לפנות את הרהיטים והרכוש שהותירו היהודים שנרצחו. וואווע וחבריו היהודים ל”רוים קומנדו ” ביצעו את העבודה הקשה תחת פיקוח הדוק של הגרמנים .

יום אחד הם יצאו לרחוב ”בערעק יאסעלעוויטש ” ושם פגשו קבוצת גרמנים אשר הוציאו יהודים מבונקר. בין היהודים היו הערשעל פייגע הזקן ,בנו הענעך ,בתו חיה שרה, אחותו איטע שמולעוויטש ואחרים.

הזקן פנה ל וואוע ואמר: האם תוכל לעמוד כך ולראות מה הגרמנים עומדים לעולל לנו?

הגרמנים ניסו לשכנע את היהודים שילכו לשוק משם ישלחו לעבודה.הזקן הערשעל פייגע ענה להם:”אתם יכולים לירות בנו כאן במקום. מכאן אנו לא זזים”.הגרמנים ירו מיד בדודי הזקן הערשעל פייגע ,בן ה  85 שנה ,שנפל ומת.כל יתר האנשים שהיו עמו הניחו לגרמנים להוביל אותם – ואף הם נורו ונרצחו.את הרצח ההמוני ביהודי קלובוצק ביצעו הגרמנים ,ארבעה ימים אחרי יום כיפור 1942.

ברך שימקאוויטש מוסיף אף הוא מספר הערות לאופיו של ר’ הערשעל פייגע:

הערשעל פייגע היה איש ציבור בקלובוצק ,ומעל לכל חסיד גור  נאמן ומסור ביותר.כאשר התקיימו הבחירות של הרב האחרון של העיירה ,תמך ר’ הערשעל בלב ובנפש במועמד של חצר חסידות גור ,שהיה נכד של הרבי הראשון של גור בעל “חידושי הרי”ם”.לר’ הערשעל ,הייתה הנאה גדולה לעמוד עם פשוטי העם ,ליד התנור בבית המדרש ולספר את סיפורי חצר גור.