בתיה איזראעלעוויטש- זייבעל

המקווה גבל באחו שלנו. דרך תעלה מיוחדת היו מי המקווה נשפכים על פני המדשאה.במקומות מסוימים אף נוצרו תעלות  בהם השתכשכו הברווזים שלנו.

פעם אחת ביום חמישי לפנות ערב ,נעלמו הברווזים.חפשנו אותם בכל מקום ,ולא מצאנו אותם ,בטוחים היינו כי נגנבו.אבי ,כמו בכל מקרה שמשהו מוזר קרה ,פטר את המקרה באמירה ” מילא, שיהיו כפרה אלה – העיקר שיש לנו עוד עופות”.

אבל זה לא סוף הסיפור.היה בקלובוצק יהודי דתי וירא שמים ,חסיד אלכסנדר,ר’ יודל אהרון היה שמו. ר’ יודל אהרון היה נוהג ללכת, כל יום ששי לפנות בוקר , כדי לטבול במקווה.ביום ששי לפנות בוקר ,שלאחר העלמות הברווזים, נכנס ר’ יודל אהרון למקווה ושמע פתאום שכוכים במים .כמו כן ראה דמויות מתנועעות על פני המים.

הוא יצא ורץ לביתו בבהלה.מאוחר יותר סיפר בבית המדרש כי ראה שדים במקווה.כמה יהודים אמיצים,ובניהם אבי,קמו ורצו למקווה.כאן ראו את הברווזים שלנו שוחים במקווה.הן קבלו כינוי הברווזים הכשרות הטבולות.

                                                               ***

גברת גיטל גאלבערג מספרת  על זיכרון שיש לה מאירוע הקשור למקווה:

חותני היה מספר תמיד על תושבי קלובוצק ועל הצרות אשר נאלצו לסבול בגלל בנית המקווה.מסתבר כי הגויים נבהלו מבנית המקווה .הם שרפו את המבנה  פעמיים במהלך הבניה.

משלחת של יהודי קלובוצק ,בעלי חזות של ‘בעלי בתים’ נסעו לממשל בפיעטרוקוב ולדרוש כי הממשל ייקח בחשבון את הצרכים הדתיים של היהודים.

המשטרה בקלובוצק מונתה על ידי הממשל והמנהל הפולני של העירייה  לאחראית לכל מקרה של הצתה של המקווה.זה עזר ובניית המקווה הושלמה.