אברהם גאלדבערג – תל אביב

בית”ר  – ברית יוסף טרומפלדור – הייתה הארגון הצעיר ביותר בקלובוצק.התארגנות  נוער חדשה זו נוסדה בסוף 1931.מטרתם הייתה להקים תנועת נוער ציונית חדשה שפעילותה ומסירותה להקרבה יהוו מופת .התנועה החדשה באה כסערה וסחפה עמה חלקים גדולים של הנוער היהודי ,אשר מסיבות דתיות או לאומיות ,לא יכול היה להצטרף לתנועות היהודיות שהיו קיימות באותה תקופה.

האישיות של ראש בית”ר ,זאב ז’בוטינסקי ,דעותיו ומחשבותיו שהוצגו בע”פ או בכתב,נגעו בנפש כולנו כדבריו של נביא.תנועת בית”ר החלה להראות ברחובות קלובוצק במדים אחידים ,צעידה אחידה,לצלילי תופים וחצוצרות שהיו עד אז “מונופול של “סאקאל” הפולנים.

כל העיירה,כשהילדים וזקנים ,היו ברחובות כאשר קיימנו את מצעד ל”ג בעומר הראשון דרך העיירה לעבר היער של קאמיק (עיירה סמוכה ד.פ.).

החברים הצעירים ,צעירים וצעירות מפותחים רוחנית,בעלי להט נעורים , התגייסו לפעילות בעת הבחירות לקונגרס הציוני ה -18 והביאו לנו לניצחון.ארגון בית”ר קבל אז רוב מוחלט של הקולות.

קיימנו פעילות תרבותית רחבה ומסועפת.בכל ליל שבת התקיים “ערב קופסה” ,שבו יכול היה כל משתתף לכתוב שאלה בעניין שהציק לו ולהכניס אותה לתוך  קופסה.רפרנטים שונים ענו על השאלות והתנהלו דיונים.היו קוראים גם מאמרים מהעיתון וגם עליהם קוימו דיונים עד שעת לילה מאוחרת.

החיים היהודיים בעיירה נעשו קשים מיום ליום. הדאגה למחר, אנטישמיות החייתית, עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה – כל אלו לא נשאו בשורות טובות ליהודים .מצאנו עצמנו ככלואים בכלוב.כל השערים היו סגורים ושערי ארץ ישראל היו נעולים בשבעה בריחים.הכול היה נגד עליית חברי בית”ר לארץ ישראל.

לילה ויום ישבנו וטיכסנו עצה כיצד לצאת מהאזור המכושף.וכאשר בוורשה קמה וועדה שסברה שיש לעלות לארץ ישראל בכל דרך אפשרית – אפילו ללכת ברגל – היינו כולם מוכנים לעשות זאת .שניים מטובי חברינו :יעקב משה ווייכמאן ודוד דיאמנד ,נסעו להכשרה לבית הספר האגרונומי של בית”ר בווילנה.צעד זה היה כרוך בהוצאה כספית גדולה ,אך החברים לא חסכו באמצעים ובאנרגיה להתכונן להגיע לחופי ארץ ישראל.אולם, הם לא זכו להגיע לארץ חלומותינו.יעקב משה הוטבע בעת ההכשרה בווילנה( אנו מקדישים דברים למותו הטראגי – במקום אחר).מותו גרם למועקה כבדה בעיירה.את דיאמנד רצחו הגרמנים בזמן המלחמה.

הועד הראשון של בית”ר בקלובוצק מנה את החברים הבאים : אדעלא אונגליק,יעקב משה ווייכמאן,דוד דיאמאנד,ישראל רייבער וכותב שורות אלה.מקום חשוב בארגון תפסו תלמידות לשעבר של בית הספר בית יעקב שפורק.

לעולם לא אשכח את ארבע החברות :מאניא שפערלינג, חיה רבקה ווייכמאן, שרה אונגליק וכאדע. נאמנותן ומסירותן לארץ ישראל לא ידעה כל גבול.

בתחילת מרץ 1934 עליתי לארץ ישראל באותן ימים היו בקלובוצק  התנכלויות ביהודים.חוליגנים מכול הסביבה היו משתוללים. הייתה סכנה לצאת לרחוב.למרות זאת באו כל קרובי ,חברי ומכרי להיפרד ממני.הם התנשקו עמי בחום וכמו יתומים חסרי ישע בקשו בעיניהם :קח גם אותנו לארץ ישראל .

לאחר מכן זכו עוד מספר מחברי בבית”ר להגשים את חלומם ולעלות לארץ ישראל.אולם,רובם הגדול, נרצחו על ידי הגרמנים.