יציאה מהמחבוא ומשם למחנה זאגאזש

אברהם ענזעל

3 ימים לפני הגירוש מקלובוצק ,התברר לי מה עומד להתרחש. עדכנתי את כל מכרי בסכנה המאיימת עלינו.במשך שעתיים התפשטה הבשורה המרה בכל הגטו וכל אחד חיפש פתרון.גברים צעירים נשים ונערות רצו למחנה זאגאזש. המבוגרים נשארו והמתינו לגורלם. חלק מהאנשים רצו אל עבר ה”גבול” אל ה”גענעראל גוווערנאמענט”.

אני ,אשתי קאראלא יחד עם משפחת אונגליק החלטנו להסתתר בעלית גג כפולה בבנין שנמצא בשכנות לבנין שלנו.

בערב האחרון ,כאשר כבר התכוננו להדחק למקום המחבוא שלנו ,עוד פגשתי את יאכעט ריפשטיין. היא שאלה אותי: לאן אוכל ללכת ומה אוכל לעשות? הצעתי לה לבוא למקום המחבוא שלנו. על כך השיבה לי יאכעט כי יש לה מכר נוצרי והיא תלך אליו ותבקש ממנו להסתיר אותה .נפרדנו ממנה בחום ויותר לא ראינו אותה .

בלילה חשוך ושקט, שהגטו בקלובוצק כבר היה ריק מאנשים ,נכנסנו למקום המחבוא שלנו ,סגרנו את שער הבניין עם מנעול מבפנים.לפנות בוקר שמענו לפתע מכות נוראות על השער ואת הצעקות  הפראיות . הגרמנים צעקו: “יהודים פתחו”  ומלווים את צעקותיהם בירי. ממקום המחבוא שלנו ,יכולנו לראות כי ליד השער עומדת אסתר סקארופא עם ילדה ובוכה.

הגרמנים פרצו את השער .הם חיפשו בכל החדרים ,אולם לא התקרבו אל מקום המחבוא שלנו.הגרמנים הסתלקו. 3 ימים שהינו במקום המחבוא ,ללא מזון וללא שתייה.

בלילה הרביעי החלטנו ללכת אחד אחד למחנה זאגאזש ,לאחר ששמענו כי ניתן להסתדר שם .עזבנו את מקום המחבוא ועברנו למחנה