ברוך שימקאוויטש
תשעה באב 1914,יום חמישי לפני הצהרים, צעד הצבא הגרמני לתוך טשענסטאכוו, ללא כל התנגדות מצד הרוסים, שכבר עזבו קודם לכן את העיר.גם מקלובוצק הסתלק הממשל הרוסי ואת הנהגת העיירה לקחו הכבאים (“סראזש”) והשוטרים הפולנים עם סוכיינסקי ודזעמבא בראשם.
הציבור היהודי היה נתון בבהלה גדולה.ההנחה הייתה כי יפגעו ביהודים.הבהלה עוד גברה עקב השמועות ,אשר פשטו בציבור,כי בסביבה מתארגנות כנופיות הקוראות לעצמן “קאסארזשעס” הפועלות עם חרמשים וגרזנים.לא ידענו נגד מי התארגנו הכנופיות ,אך ברור היה כי “תרנגול הכפרה הראשון ” יהיה יהודי.
כחודש ימים הייתה קלובוצק תחת ההנהלה של מכבי האש ,עד שלפתע הופיע בעיירה איש ממשל גרמני מלווה על ידי מספר רוכבים.הם קראו להביא אליהם את הנהגת העיירה ושאלו אותם אם הם יודעים היכן נמצאים החיילים הרוסים.הגרמנים דרשו מראשי העיר לשמור על השקט והרגיעה בעיירה וכן להודיע להם מיד אם יגיעו חיילים רוסים למקום.לאחר פגישה זו עזב הגרמני את קלובוצק וההנהגה חזרה לידי כבאי האש,אשר שמרו בלילות על העיירה.
שבועיים לפני ראש השנה ,יום ראשון ,השעה 8.00 בבוקר ,נכנסו לקלובוצק פרשים קוזקים (רוסים ד.פ.)
אשר חצו בדהרה את העיירה והמשיכו לכיוון זאלאשין. בהלה פרצה בקרב התושבים,ידענו כי שום דבר משמח לא יצא מזה .לא היה לאן לברוח,כיוון שלפי השמועות היו בדרכים מחנות צבא של שני הצדדים.שעתיים מאוחר יותר ,אכן ניתן היה להבחין,כי מדרך טשענסטאכוו מגיעים פרשים גרמנים.כמה מהם נכנסו לעיירה וגרשו את האנשים אל תוך בתיהם.
הצצתי דרך החלון וראיתי את הגרמנים תופסים עמדות לצידי הרחוב ליד הבתים.תוך זמן קצר הגיעה מחלקה של קוזקים ,מכיוון דרך הזאגאזשע ,והחלו חילופי יריות שנמשכו שעה.מהיריות ,שחדרו גם לבתים ,נהרגה בתו של יעקב פישל,אשתו של יאסקע ברלינר.שפסקו היריות ,נראו ברחוב חיילים רוסים וסוסים הרוגים.נפוצו שמועות כי הגרמנים עומדים להפגיז את קלובוצק בתותחים ,וכך אכן אירע.בערך בשעה 3 החלו רעמי התותחים.השמים היו אדומים מהלהבות ושחורים מהעשן.אש בערה בסביבת ביתו של שמולעוויץ. כאשר שאון התותחים נדם במעט,התחלנו לברוח בבהלה מהעיירה.רצנו רגלית,על סוסים ועגלות, לעיירות הקרובות בסביבה.כל היהודים עזבו את המקום.נותרו במקום רק ר’ דוד הערש שוחט ומשפחתו.הוא אמר “הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל”.עבר עליהם לילה נורא.הרב של קלובוצק עזב,עם משפחתו לקרובי משפחה בוורשא.
למחרת,אחר לילה שהיה רגוע יותר,החלו בודדים לחזור לעיירה.לפנות ערב חזרנו למקום ממנו באנו.לבסוף היו מספר אנשים שהעזו להישאר גם בלילה בבתים מואפלים ונעולים.גם אבי, עם כל בני המשפחה ,נשאר ללון בלילה.
הייתה לנו מאפיה, וכשראינו כי אנשים חוזרים ,הסתכנו והחלנו לאפות לחם מקמח,שהיה לנו בחביות סגורות.לא טעינו .אנשי קלובוצק חזרו לעיירה והחלו ,לאט, לנהל חיים רגילים.אבל, יציבות שלטונית טרם הושגה.
ראש השנה ויום כיפור עברו בשקט.יהודים התפללו בבתי הכנסת ובתי המדרש.לפני סוכות נכנסה מחלקה של חיילים גרמניים עם ז’נדרמים ותפסו את מבני הממשל הרוסי הקודם ואנו מצאנו את עצמנו תחת שלטון כיבוש גרמני.
אחרי סוכות החל הצבא הגרמני לצעוד דרך קלובוצק.העיירה הייתה נקודה חשובה במסלול התקדמותם.ההנחיות הראשונות של הממשל הגרמני היו:בכל דירה ישוכנו חיילים גרמניים,מספר החיילים יהיה כמספר החדרים השייכים לאותה דירה.האוכלוסייה לא התייצבה נגד ההנחיה.קצין גרמני עבר עם חיילים וחילק אותם לדירות.
הגרמנים במלחמת העולם הראשונה לא ירדו ,עדיין, למדרגה הנוראה של רוצחי עם.יחסם אל האוכלוסייה והיהודים לא היה רע.בקלובוצק החלה מלחמה על הפרנסה.היו שסחרו עם הגרמנים.מי שהרוויחו ,מאוד, מהמצב היו הקצבים והאופים שסיפקו בשר ולחם לצבא הגרמני.הממשל הגרמני סיפק להם קמח ובהמות.
הגרמנים רוצים לשדל יהודים לחלל שבת
זמן קצר לפני חנוכה קיבלו, ה’דאזארס’ ראשי הקהילה ,הודעה להתייצב מיד בפני המפקד של קלובוצק. ה’דאזארס’,אברהם יאקובאוויטש ואהרון זאקס הלכו למפקד.שם קבלו פקודה כי על הקצבים והאופים לעבוד בשבת.המפקד נימק את ההוראה :”אנו במצב מלחמה ,הצבא חייב לקבל לחם ובשר ולכן על האופים לאפות בשבת ועל הקצבים לשחוט ולהכין את הבשר בשבת.
ה’דאזארס’, הדתיים חרדים , עשו הכול כדי לבטל את רוע הגזירה.הפעילו שתדלנות ,ולבסוף סוכם כי בשבת יעמידו הגרמנים במאפיות וקצביות היהודיות את אנשיהם ,אשר יעבדו בהן במקום היהודים. אני זוכר כמה קומית נראתה השבת בביתנו :חזרנו מבית הכנסת,אבא קידש ליד שולחן השבת,שרנו זמירות ובמאפיה אפו והתנור עבד.כך נמשך המצב במשך מספר שבועות.
מחלוקת בעיירה
כאשר כבשו הגרמנים את וורשה ,חזרו יהודי קלובוצק שהיו שם הביתה -בבריחה מבוהלת.בין השבים היה גם הרב של קלובוצק הרב הענעך גאלדבערג.מיד עם שובו התעוררה ,בעיירה,מחלוקת חריפה.המחלוקת התעוררה עקב דרישתו של הרב מהשוחטים לתת לו את חלקו בשחיטת הגלאט למשך כל התקופה ,אשר בה לא שהה כלל בעיירה.
השוחטים טענו – הייתכן? מדוע מגיע לרב חלק זה ? ראשית, הם כבר השתמשו בכסף ולא למותרות ,אלא לחיי יום יום.שנית,הרי הרב לא היה כלל בקלובוצק, אם כן אילו דרישות יש לרב?
המחלוקת העיקרית התעוררה בין הרב לר’ דוד הערש שוחט.משה שוחט,לא רצה לריב עם ה’מרא דאתרא”(בארמית- הכוונה –לרב העיר ד.פ.),אשר עזר לו להיות שוחט בקלובוצק.מיד קמו שני מחנות: החסידים ותומכיהם שצידדו ברב והסכימו כי מגיע לו החלק מהשחיטה גלאט גם בתקופה בה לא שהה בקלובוצק. מצד שני תמכו בעלי הבתים הפשוטים בעיירה בר’ דוד הערש שוחט ובעמדתו שלא לתת לרב את הכספים .
הגרמנים לוחצים להצטלם והיהודים מתנגדים על רקע דתי
בתחילת קיץ 1915 כבר לא היה צבא גרמני בקלובוצק.כמה ז’נדרמים ווואכמייסטער שמרו על הסדר.לפתע יצאה “גזרה” חדשה על יהודי קלובוצק:כרזה הודיעה לכל תושבי קלובוצק כי הם חייבים,ביום שנקבע ,להתייצב ולהציג אישית תמונות בגודל שנקבע.על מי שאין לו תמונות שלו להתייצב ב 10 לפני הצהרים בשטח הריק מול הדוקטור ,שם יצלמו אותם צלמים ממומחים מטשענסטאכוו.
ה”גזרה ” עוררה כעס רב בין ביהודים החרדים,אשר לטענתם ,להצטלם הוא בחזקת “חוקת הגוי”, כלומר ,אסור על כל יהודי.גם לא חרדים מאוד ,לא אהבו את הדרישה ולגלגו על דרישת הגרמנים.בקלובוצק הצטלמו בודדים .היה אפילו צלם יהודי -מאטל ,בנו של הגנן,אך את פרנסתו מצא מנוצרים בלבד.
למרות הסירוב של היהודים להצטלם ,הרי שביום שנקבע יום שני בשעה 10 התאספו יהודים בשטח שמול הדוקטור ,והצטלמו יחד בקבוצות של 10 איש.למרות זאת צריך היה גם לשלם 50 פעניג לכל ראש.מרבית יהודי קלובוצק ,הצטלמו אז לראשונה בחייהם.מאוחר יותר קבלו היהודים תעודות גרמניות והפכו לנתינים של משטר הכיבוש.