מוסדות הצדקה הראשונים וחברות לומדי תורה

ברוך שימקאוויטש

חיי הציבור היהודיים בקלובוצק ,בדיוק כמו בעיירות אחרות ,היו בראש וראשונה מוסדות הצדקה וחבורות לומדי תורה.

כאשר אני נזכר במוסדות הפילנתרופיים הישנים ,שהיו בעבר בקלובוצק, אני רואה לנגד עיני את המסירות הדתית ,המעשים הטובים לטובת הכלל, של יהודי אותה תקופה.אותם יהודים אשר קבלו על עצמם לעסוק בצורכי הציבור.הייתה עשייה לשמה ממש,לטובת העניין ,שלא על מנת לקבל פרס. לאותם בעלי רמה רוחנית גבוהה, שעסקו בצורכי ציבור ,הצטרפו מאוחר יותר גם למוסדות התרבות היהודיים ולמפלגות שהיו פעילות בקלובוצק.

המוסד הוותיק ביותר בקלובוצק היה “חברה חיי אדם”,שנקרא בעבר “חברה לומדי תורה”.לפי המסופר העמידה חבורה זו מתוכה את הרבי שכבר הזכרתי – ר’ יאנקעלע זצ”ל. ה’חברה’ שמה לה למטרה להפיץ את התורה ,דיני התורה ואורך חיים דתי בקרב פשוטי העם.הם ביקשו שכולם ידעו את עיקרי הנושאים שיהודי חייב לדעת .כגון: הכרה ולו מעטה בתורת משה ובדיני ומנהגי ישראל.

לחברה “חיי אדם” היה ‘שטיבל’ משלה, בו התפללו בשבת ובימים טובים. בבוקר ,לפני התפילה, למדו במשך שעתיים את הדינים של “חיי אדם”. לאחר ה’שולאנט’ של שבת ואחרי שתפסו ,תנומה, ושוב חזרו ללמוד: בקיץ – פרקי אבות עם פרוש “מדרש שמואל” ובתקופת החורף מספר פרשות שבוע ו “מדרש תנחומא”.

ה”רבי” (המלמדים- ד.פ.) כפי שקראנו להם היו , ב’חבורה לומדים’: ישעיהו באכינעק, יוסף בוכווייץ, איציק כאדא, ושלמה בירנבוים- בנו של דניאל הקצב.לחברה היו גבאים אשר נבחרו בשיטה מענינת.

בהושענא רבא ,בכל שנה ,בעת אמירת התיקון ,נבחרו 5 ‘בוררים’ אשר היו חייבים –עד שמחת תורה -להסכים על מינוי שלושה גבאים חדשים.בשעות אחרי הצהרים של שמחת תורה ,שכולם היו בגילופין,היו חברי ה’חברה’ מתכנסים והבוררים גילו את הסוד :מי יהיו הגבאים החדשים.לא קראו בשמות הנבחרים החדשים,אלא הרימו אותם לגובה.הראשון שהוגבה היה גבאי ראשון –וכן הלאה לפי סדר הגבהתם.

למיטב זיכרוני נמנו על אנשי חברת “חיי אדם” יהודי קלובוצק הבאים:משה שפערלינג,איציק טשוכנע,אליהו ווייכמאן,אליהו מאסס,הערשל שפערלינג,יוסף שימקוביץ,איטשע אנגליק,איטשע ווילקאוויעצקער,אברהם לוביצקי,הערשל ריפשטיין,וואלף געלבארד,יונעס קירצבארד,זלמן יוסל שוויערטשעווסקי,כילקע קירצבארד,משה מענדיל פרידמאן,מרדכי אנגליק,לייב שפערלינג,קאפעל ראזענצווייג,,לייב זייבעל וקאפל ווייכמאן.

                                             ביקור חולים

ביקור חולים היה ,בקלובוצק, אחד המוסדות הוותיקים ביותר.על פי התקנות היה מוסד זה נותן לאנשים עניים עזרה רפואית ללא תשלום,כגון:רופא,חובש וכן העמידה לרשותם מכשירים רפואיים:מד חום,כוסות רוח,צינור גומי (לחוקן ? ד.פ.) ועוד.את המכשירים יכלו לקבל גם אחרים תמורת תשלום דמי שימוש.

החברים ב”ביקור חולים” שהיו עוסקים בענייני המוסד נעזרו באמצעים הבאים: דמי חבר,לפי קביעה חודשית של שמש בית המדרש ,כל אחד לפי יכולתו ונדרים שנדרו מי שעלו לתורה.חברי אגודה זו,שנהגו לשהות ביחד, התפללו ,בדרך כלל ,בשבת בבית המדרש הגדול .אילו שהתפללו בשטיבלך של חסידים היו חייבים ,לפחות אחת לחודש,לבוא להתפלל בבית המדרש כדי שיוכלו לנדור כסף ל”ביקור חולים”. החזן ר’ משה זאנער היה מתחייב להתפלל לפני העמוד מספר פעמים בשנה –כשהיה נופל שבת בראש חודש,וכן שבת חנוכה.כאשר הוא היה מתפלל ,באו אנשים רבים לתפילה והיו נדרים רבים לטובת ביקור חולים. ר’ משה זאנדער עצמו גם  היה תורם לאגודה ,אולם הוא לא יכול היה לקיים את מצוות ביקור חולים ולבקר את החולים ,שהייתה אחת המטלות החשובות של האגודה.

אחד מהפעילים הבולטים ,שהיה מאבני היסוד של “ביקור חולים ” ,היה חיים זיידמאן.

klo086.jpg

חיים זיידמאן ומשפחתו. בן אחד חי בישראל

כל שנה ,ביום ראשון בשבוע של פרשת “וירא”, פרשה בה מסופר על המלאכים שבאו לביקור חולים אצל אברהם אבינו,אחרי שמל את עצמו,ארגנה חברת “ביקור חולים ”  “סעודת מצווה ” אשר התקיימה תמיד אצל וואלף געלבארד ,אחד מראשוני הגבאים .הוא תמיד דאג לשחוט עגל לסעודה.השמחה הייתה מתחילה בתפילת מעריב בבית המדרש הגדול. בשעת התפילה הדליקו את כל הנרות.בסעודה החגיגית היה משה שוחט שר את שיר המעלות בניגון חגיגי.

גם מספר נשים בקלובוצק נטלו חלק בעשייה של “ביקור חולים”.הן גייסו כספים ואף ביקרו אצל חולים. פעילות שהייתה עיקר המהות של חברת “ביקור חולים” –לבקר חולים ולסעוד אותם.

ביקור חולים הייה מוסד צנוע ,אשר חבריו מילאו חוב לחולים עניים ,מתוך אהבת ישראל גדולה.

                                             גמילות חסדים

קופת גמילות חסדים הייתה ממוקמת בשטיבל של אייזיק כלאפאק,מקום בו התפללו וקראו בתורה בכל שבת.מהנדרים שנדרו בעת העליות לתורה נאסף סכום נכבד.המתפללים ,ברובם צעירים חלקם נשואים וחלקם רווקים,לא ידעו מה לעשות בכסף שנאסף.הם החליטו לייסד קופה לעזרה לנזקקים.קופה שקבלה מאוחר יותר את השם “חברת גמילות חסדים”.

בתחילה נתנה “גמילות חסדים ” סכום חד פעמי לנצרכים ,אותו לא התבקשו להחזיר.מאוחר יותר, עזבה החברה את ביתו של אייזיק כלאפאק ושכרה לה מקום אחר להתפלל.אותו זמן החלה “גמילות חסדים” במתן הלוואות ללא ריבית.

החברים הראשונים של “גמילות חסדים” היו:בעריל כלאפאק,איציק זייבעל,אשר גאלדבערג,אהרון זאקס,לייב זאקס,לייב ווייכמאן,איציק שפערלינג,אהרון ווייכמאן,איצעק ריפשטיין,חיים בערל ווייכמאן,חיים מענדיל מאסס וחילקע ווייספעלנער.

klo087.jpg

אשר וגיטל גאלדבערג.שניהם נפטרו בישראל

                                                      ***

הייתה בקלובוצק גם חבורה של “הכנסת אורחים” ,שהייתה בביתו של ישעיהו באכינעק.” הכנסת האורחים”  כללה שני חדרים גדולים ומספר מיטות שהועמדו לרשות עוברי אורח עניים.הם קבלו שם מקום ללון וארוחת ערב. המלמד לייבלע הצולע היה שם הגבאי הקבוע.

           “חברה בחורים ” אשר נאבקו נגד הקדמה בעיירה

ה”קידמה” בקלובוצק החלה בארגון ספריה ,ערבי קריאה והעלאת הצגות ב”שאפע “–אולם  של כבאי האש.למיטב זיכרוני ההצגות הראשונות הועלו על ידי קבוצת תיאטרון שהגיעה לקלובוצק מלודג’.בחורי בית המדרש ,שאף אני נימנתי עליהם,החליטו להלחם בכפירה שהגיעה לקלובוצק.

לצידנו עמדו החסידים והרב. התחלנו ללחוץ על המבוגרים לבל ירשו לילדיהם ללכת לספריה ולקרא את ה”טריפה פסול’ס” כפי שקרנו לספרים שבספריה.הרב כינס אספה בבית המדרש והזהיר את יהודי קלובוצק מפני הסכנה שעומד לפקוד אותנו בגלל האפיקורסות ,והוציא “איסור חמור” על צפייה בהצגות תיאטרון.

את חטאי אני מזכיר היום,גם אני הייתי אחד מהבחורים הקנאים של בית המדרש –בחורים,שעסקו במרץ בעניין –לרפא את “הכפירה”.ניסינו להשפיע בטובות על מייסדי הקלוב  והספרייה ,שיסגרו את בתי החטא הללו ויחזרו לדרך הישר.שהטפות המוסר שלנו לא הואילו,פנינו לאמצעים משכנעים יותר.זה התדרדר למכות.החלפת מכות כזו פרצה דווקא בשמחת תורה אחרי ההקפות. בבית המדרש התפתח ויכוח בין הבחורים החרדים לבין הנאורים.מיד גלש הויכוח להרמות ידיים ונעשה “לעבדיק פריילעך” (שמחה וששון…)ובית המדרש כולו הפך לזירת מלחמה.אנו הבחורים החרדים קבלנו תגבורת מהשטיבלך של החסידים ונהייתה שם התגוששות רבת משתתפים.

הדאזארעס, ראשי הקהל, שלא יכלו להרגיע את הניצים,קראו למשטרה. למעלה מעשרים איש נאסרו ביניהם אבי ואני.לא הוחזקנו שם זמן רב.כעבור זמן מה התקיים תהליך משפטי .אני לא זוכר מי והוביל  את התהליך.בבית המשפט הסכימו שני הצדדים להשכין שלום.

הבחורים החרדים החליטו ללחום ב”שונא” באמצעים משלהם.הוקמה חברה” תפארת בחורים” אשר קבלה על עצמה להעביר את הצעירים לצד שלנו.למטרה זו שכרו שטיבל כדי שיתפללו ויעיינו בו בספרים היהודיים הישנים.השטיבל היה אצל משה מענדל פרידמאן בבית.הוזמן ספר תורה אצל סופר ,אשר הובל בתהלוכה גדולה לשטיבל.”תפארת בחורים ” כינסה סביבה מספר גדול של בחורים,בנים להורים אמידים.בזיכרוני נשמרו בזיכרוני מספר שמות:

איציק לייב אייזנער,אברהם אינגליק (כעת-אושר ),איציק שפערלינג,אברהם אינגליק(בנו של מרדכי הקצב),אליהו שפערלינג,אהרון ניעדזעלע,אברהם ריזענטל,אהרון ווייס,אליהו פרידמאן,איציק זאקס,איציק געלבארד,אברהם אשר שמולעוויץ,ברוך שימקאוויטש,בעריל שפערלינג,גרשון אייזנר,גרוינעם מאסס,דוד בעסער,מרדכי שפערלינג,הענעך פייגע,הערצל גאלדבערג,לעייבלע גוס,וואלף שפערלינג,מרדכי געלבארד,יהושע אינגליק,יעקב גראנעק,יעקב דאווידאוויטש,יעקב זיגעלמאן,יוסף מענלעוויטש,יחיאל ראזען.מכל החבורה נותרו בחיים ברוך שימקאוויטש,ואברהם אושר –שניהם בישראל ויהושע אונגליק שחי בקנדה.

החברה”תפארת בחורים” המשיכה בפעילותה עד תחילתה של פולין העצמאית,אחרי מלחמת העולם הראשונה. בשנים 1920-21 כאשר צעירים יהודיים רבים גויסו לצבא פולין ,ולמלחמה הפולנית סובייטית – התרוקנה העיירה מצעירים ,התפזרה החברה “תפארת בחורים”.